החג בחוג המשפחה

                   

                                                                שבועות                          

בחג השבועות מתחברים שני חגים: חג טבע וחג היסטורי:

* חג הטבע - הוא חג הקציר - קציר חיטים - שבו מודים על יבולי החיטה שממנה אופים את הלחם. שנחשב ליסוד הקיום.
* החג ההיסטורי - הוא חג מתן תורה - התורה ניתנה לעם ישראל בהר סיני והתפתחה והתרחבה, והייתה המוקד הרוחני והמוסרי של תרבות עם ישראל.
*  מסורת ישראל צרפה לחג השבועות את הקריאה במגילת רות, וגם בה נעסוק בתכנית החג
*  ההתיישבות העובדת בראשית תקופת ההתיישבות הציונית צרפה לחג השבועות את חגיגות  הביכורים, כדי לחגוג את שיבתו של העם היהודי מן הגלות אל
   עבודת האדמה בארצו.
* תיקון ליל שבועות - מנהג מסורתי של לימוד בליל החג - שב ומחדש ימיו גם בקרב הציבור החילוני.
*  לכל אלה יינתן ביטוי בפעילויות הבאות - בקריאה, בשיחה, במשחקים, בחידונים ובעבודות כפים.                                           

תוכן העניינים
א.  מדרשי תורה – לקריאה ולשיחה
ב. משחקים ויצירה: משחקים עם מושגי החג / משחק הזיכרון.  אמנות מסורתית - מגזרות נייר (שושנתונות)  / פיסול בירקות ופירות 
ג.  את שירי חג השבועות - מילים וביצועים - תמצאו באינטרנט - בזמרשת.   כתבו: "שבועות זמרשת" 
ד. מגילת רות:  קריאת המגילה / חידון א-ב /
ה. מאכלי חלב וגבינה בשבועות - על שום מה?
ו.  הצעה לתיקון ליל שבועות.

     א. מדרשי תורה – לקריאה ולשיחה

                              (הערה: התייחסו למושג "תורה" כאל מושג רחב יותר מאשר רק חמישה חומשי תורה.
                               התורה במשמעות של מקרא, תורה שבע"פ, השכלה, תרבות).

1.
מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת.
דחפו באמת הבניין שבידו.
בא  לפני הלל, גייריה. אמר לו:
"דעלך סני לחברך לא תעביד - זו היא כל התורה כולה, ואידך - פירושה הוא, זיל גמור." (שבת לא עמוד א)
תרגום: מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך – זו היא כל התורה כולה, והשאר – פירוש הוא, לך וגמור (למד).

שוחחו על הסיפור:
נסו להבין את כוונת הגוי שביקש ללמוד את כל התורה בזמן קצר ביותר ואת משמעות התשובה של שמאי ושל הלל.
הגוי מבקש משמאי לגיירו על מנת שילמדו את כל התורה כשהוא עומד על רגל אחת , כלומר בפרק זמן קצר מאוד.
קרוב לוודאי שהוא מתכוון  להתגרות בו. ושמאי אכן כועס ודוחף אותו.

אבל הלל משיב לגוי כאילו הבין מדבריו שהוא מבקש לדעת את העיקרון המרכזי של התורה, 
ועל כן הוא מתמצת את העיקרון המוסרי של חוקי התורה במשפט אחד חכם: " מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך"

התורה מלאה במצוות מוסריות שמדריכות את האדם איך להתנהג כלפי זולתו. איך ידע אדם להבחין בין טוב לרע?
הוא יכול ללמוד זאת מניסיונו:  את מה שהוא אינו אוהב שעושים לו אל יעשה לאחרים .
זהו העיקרון הבסיסי . וכך יש להבין את מצוות התורה.
למשל {מתוך עשרת הדיברות): " לֹא תִּֿרְצָח לֹא תִּֿנְאָף לֹא תִּֿגְנֹב לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר". וכו'.

העיקרון של "למד מניסיונך וממה שאתה מרגיש איך להתנהג עם אנשים אחרים מופיע בפסוק הבא:
"וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם." (שמות כ"ג, ט)
זהו העיקרון הבסיסי. וכל השאר פירוש הוא לך ולמד.

בהזדמנות זאת הלל נותן לגוי שיעור מעשי:
אתה הרי אינך אוהב שמבקשים ממך לעשות משהו בלתי הגיוני (כמו, למשל, ללמד את כל התורה לאדם שעומד על רגל אחת),
אז אל תנהג כך כלפי זולתך.
2.
מעשה בחבר (תלמיד חכם) אחד שהיה בספינה עם פרקמטוטין (סוחרים) הרבה. היו אומרים לאותו חבר: היכן פרקמטיא (סחורה) שלך? היה אומר להם: פרקמטיא שלי גדולה משלכם. בדקו בספינה ולא מצאו לו כלום. התחילו שוחקים עליו. נפלו עליהם לסטים (שודדים) ונטלו כל מה שנמצא בספינה. יצאו ליבשה ונכנסו למדינה, לא היה להם לא לחם לאכל ולא כסות ללבוש. מה עשה אותו חבר? נכנס לבית המדרש, ישב ודרש. כשראו בני המדינה שהוא בן תורה מרובה, נהגו בו כבוד גדול והתחילו לפרנס אותו. כשראו הפרקמטוטין כך, באו אצלו ופיסוהו ואמרו לו: בבקשה ממך, בשביל שאתה מכיר אותנו למד עלינו זכות לפני בני העיר ולא נמות ברעב. אמר להם: הלא אמרתי אליכם, שפרקמטיא שלי גדולה משלכם; שלכם אבדה, שלי קימת. הוי - "כי לקח טוב נתתי לכם".        (תנחומא תרומה)

קראו את הסיפור וחדדו את המסר שלו באמצעות השאלה:  מה משמעות המשפט המסכם, שאומר החבר לנוסעי הספינה? 

3.

דברי תורה נמשלו למים; שנאמר: "הוי כל צמא לכו למים" - מה המים מסוף העולם ועד סופו, כך תורה מסוף העולם ועד סופו; מה המים חיים לעולם, כך התורה חיים לעולם; מה המים חינם לעולם, כך תורה חינם לעולם; מה המים מן השמים, כך תורה מן השמים; מה המים בקולי קולות, כך תורה בקולי קולות; מה המים משיבים נפשו של אדם, כך תורה משיבה נפשו של אדם; מה המים מטהרים את האדם מטמאה, כך תורה מטהרת את הטמא מטמאתו; ומה המים יורדים טפין טפין ונעשים נחלים נחלים, כך תורה אדם למד שתי הלכות היום ושתים למחר עד שנעשה כנחל נובע; ומה המים מניחים מקום גבוה והולכים במקום נמוך, כך תורה מנחת מי שדעתו גבוהה עליו ומדבקת במי שדעתו נמוכה עליו; ומה המים אין מתקימים בכלי כסף וזהב, אלא בירוד שבכלים, כך תורה אין מתקימת אלא במי שעושה עצמו ככלי חרס; ומה המים אין הגדול מתביש לומר לקטן: השקני מים, כך דברי תורה אין הגדול מתביש לומר לקטן: למדני פרק אחד, דבר אחד, פסוק אחד, ואפילו אות אחת; ומה המים כשאין אדם יודע לשוט בהם סוף שהוא מתבלע, כך דברי תורה אם אין אדם יודע לשוט בהם ולהורות בהם סוף שהוא מתבלע.   (ש"הש רבה א, שו"ט א, ספרי עקב)

*       אפשרות א: קראו את המדרש ושוחחו על כל אחת מן האנלוגיות. בסוף בקשו מן המשתתפים להציע עוד אפשרויות של דמיון בין מים לתורה.
*       אפשרות ב:  קראו רק את את משפט הפתיחה דברי תורה נמשלו למים; ואולי גם משפט אחד או שנים מן ההמשך, ושאלו: במה דומים דברי תורה למים?                                      הנוכחים יציעו קווי דמיון ואחר כך קראו את המדרש כולו והשוו למה שהציעו החוגגים מראש.

4.
דברי תורה נמשלו כאש: מה אש ניתנה מן השמים, כך דברי תורה ניתנו מן השמים; מה אש - חיים לעולם, אף דברי תורה חיים לעולם; מה אש - קרוב לה - נכוה, רחוק ממנה - צונן, קרוב ולא קרוב-נהנה, כך דברי תורה, כל זמן שאדם עמל בהם חיים הם לו, פרש מהם ממיתים אותו; מה אש - משתמשים בה בעולם הזה ובעולם הבא, כך דברי תורה משתמשים בהם בעולם הזה ובעולם הבא; מה אש - כל המשתמש בה עושה בגופו רושם, כך דברי תורה כל המשתמש בהם עושה בו רושם; מה האש - בני אדם שעמלים בה ניכרים הם בין הבריות, כך תלמידי חכמים ניכרים בהילוכם, בדיבורם ובעטיפתם בשוק. (ילק"ש).

פעילות - כנ"ל

5.
ר' חנניא בן-תרדיון אומר: שנים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים; שנאמר "ובמושב לצים לא ישב" (תהילים א' א') ,
אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה, שכינה שרויה ביניהם.
ר' שמעון אומר: שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאלו אכלו מזבחי מתים; אבל שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה,
כאלו אכלו משולחנו של מקום (אלוהים). (אבות ג ב-ג)

·         הוכיחו מתוך דברי המדרש את ההשקפה,  שמיום שחרב בית המקדש הפך השולחן שמתכנסים סביבו לארוחת שבת וחג, 
          לממלא מקומו של המזבח בבית המקדש. (ושחלל הבית כולו מתקדש סביבו).

·       האם בהתכנסות המשפחה ליד שולחן החג והשבת אתם מעדיפים רק שיחה חופשית של חולין?   או שתבחרו לעסוק (גם) בתכניו הרוחניים של החג?

   משחקי ידע בתנ"ך ובחג

1.      "זה הסוד שלי" לחג השבועות
כל מי שרוצה,  בתורו,  בוחר  מושג מסוים מתוך התנ"ך שיהיה הסוד שלו. זה יכול להיות:
1. שם של אדם - דמות תנ"כית, כמו: רות המואביה, משה רבנו, הנביא ישעיהו, איוב
2. שם של מקום -  שנזכר בתנ"ך. כגון: בית לחם; הר נבו;  הירדן; בבל ...
3. אירוע מן התנ"ך - כגון: נפילת חומת יריחו; שיבת ציון;  מכירת יוסף...
4. מושג מן התנ"ך - כגון: לקט;  ספירת העומר; כבשת הרש; משל יותם.
את המושגים חשוב להתאים לרמת הגיל ולהשכלה המקראית של המשתתפים. אם יש הרבה ילדים בוחרים שמות ומושגים בסיסיים.

מהלך המשחק:
א. בעל הסוד מגדיר (לכולם) את הסוד שלו, כגון:  הסוד שלי הוא: דמות מקראית..
ב. המשתתפים שואלים אותו שאלות שהתשובות עליהן הן רק כן או לא. 

הדגמה - הסוד שלי היא דמות - (נעמי ממגילת רות)
שאלה: האם הדמות שבחרת היא גבר?
תשובה: לא.
שאלה: האם האישה היא בת עמנו?
תשובה: כן.

ג. כך שואלים והולכים לאורך התנ"ך ולרחבו עד שמגלים את הנעלם.

- - - - 

2.    אפשרות הפוכה :
מצמידים לגבו של אחד הנוכחים פתק ועליו כתוב בצורה ברורה שם של דמות מקראית, או שם של מקום או אירוע, שנזכרים במקרא.
ומי שנושא את הפתק על גבו עומד במרכז המעגל ומשתדל לגלות מה כתוב בפתק, באמצעות שאלות, שאפשר להשיב עליהן רק : כן או לא.
                                                                תרומת יוכבד ולבר

-----------------------------------------------

1.   פסוקים ואמרות על התורה

   הצעה: בחרו פסוק. הדפיסו אותו מספר פעמים כמספר המשתתפים.
   גזרו את הפסוק למילים ותנו לכל משתתף להרכיב אותו מחדש.     הפעילות תרומת עיניה שוב

-          כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.
-          התורה – עץ חיים היא למחזיקים בה.
-          התורה – דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה – שלום.
-          מה המים – חיים לעולם, כך תורה – חיים לעולם
-          על שלושה דברם העולם עומד: על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים.
-          אין דברי תורה מתקיימים אלא על מי שממית עצמו עליה.
          והגית בו יומם ולילה.
-          הפוך בה והפוך בה, שהכל בה.
-          אם אין דרך ארץ – אין תורה. אם אין תורה – אין דרך ארץ.
-          אם אין קמח – אין תורה. אם אין תורה – אין קמח.
-          החש בראשו – יעסוק בתורה.
-          כי נר – מצוה ותורה – אור.

------------------------------

קציר, ביכורים

מלאכת כפיים  - הפעלות לכל בני המשפחה

1.    מגזרות נייר   - מנהג עממי מסורתי של קישוט לקראת חג השבועות
מגזרות פשוטות יותר של שושנתונות  (רייזלעך) אפשר לעשות בדרך זו:
מכינים ריבועי נייר צבעוני  דק (נייר משי) – מקפלים באלכסון לחצי. נוצרת צורת משולש שווה שוקים  / מקפלים שוב לחצי / ושוב לחצי.
 בשתי שוקי המשולש המקופלות גוזרים צורות שונות . פותחים ומתקבלת צורת פרח.
מדביקים בדבק  על שמשות החלונות.

2. פיסול מפירות וירקות
מכינים מלאי של פירות וירקות ומלאי של קיסמים לחבר ביניהם. 
באמצעות הדמיון אפשר לפסל פסלים יפים, שונים ומשונים, לתערוכה שתוצג לכל משתתפי החגיגה המשפחתית.

===========================================

                                            מגילת רות

מומלץ לקרוא את מגילת רות בחוג המשפחה.
זהו ספור אהבה יפהפה, שמעניין לקרוא ולשמוע אותו כמו שהוא, גם ללא הסברים והרחבה. 

חידון א - ב  למגילת רות    (התשובה לכל שאלה היא על פי סדר אותיות ה-א-ב)  התשובות בסוף
                            אפשר  לערוך את החידון עם ספרים פתוחים.       

   א - הוא היה חמיה של רות -                                                                                                        
   ב - על מי נאמר במגילת רות שהוא "גיבור חיל"?                          
   ג - מה היה מעמדו המשפטי של בעז ביחס לרות?
   ד - הוא היה נין לגיבורי המגילה, (שעל פי המסורת נולד ונפטר בשבועות) -    
   ה - מה הייתה ברכתו של בעז לקוצרים?
   ו - כיצד נפתחת מגילת רות?
   ז - מה עשה בועז בגורן השעורים בלילה?
   ח - מהי מלת המפתח שרוחה שוררת על מגילת רות?                   
   ט - יש מפרשים האומרים שזהו היה שמו של הגואל הראשון -
   י - איזו מילה משמשת במגילת רות במקום המילה "גיסה"?
   כ - מה היה שם בעלה של ערפה?
   ל - ממה התפרנסו נעמי ורות בבואן לבית לחם?
   מ - משחק מילים: אל תקראנה לי נעמי, קראנה לי...
   נ - משחק מילים: מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ואנכי...
   ס - פעילות קוסמטית בלשונה של מגילת רות ("ורחצת ו...")      
   ע - מהו שמו של הבן שנולד לרות ולבעז?                                           
   פ - כיצד כונה אותו קרוב משפחה שהיה גואל ראשון?                
   צ - בעז עשה לרות "פרוטקציה" מיוחדת: מבלי שתשמע הוא ציווה את נעריו:  "גַּם בֵּין הָעֳמָרִים תְּלַקֵּט וְלֹא תַכְלִימוּהָ: ם שֹׁל תָּשֹׁלּוּ לָהּ מִן הַ ...    ?    
                                                                                                                   וַעֲזַבְתֶּם וְלִקְּטָה וְלֹא תִגְעֲרוּ בָהּ:"     
   ק - בשעת ההפסקה מעבודת השדה בועז הזמין את רות לשבת ולאכול  לצדו, ואפילו צבט לה במו ידיו ממה שאכלו.  מהו המאכל?            
   ר - "אני מלאה הלכתי" - אומרת נעמי - כיצד השיב אותה ה'?  
   ש - היכן התגוררה משפחת אלימלך לאחר שירדו מן הארץ? 
    ת - זקני בית לחם מברכים את בעז, שביתו יהיה כבית פרץ אשר נולד ליהודה - ממי?
                                        - - - - - - - - -

      חידון א - ב     למגילת רות    - תשובות   -   אפשר לערוך את החידון עם ספרים פתוחים.    

   א - אלימלך (א, 2) 
   ב - בעז      (ב. 1)
   ג - גואל      (ב, 21)
   ד - דוד המלך (ד, 22)
   ה - ה' עמכם  (ב, 4)
   ו - וַיְהִי בימי שפוט השופטים

   ז - זֹרֶה       (ג, 2)
   ח - חסד     (מן המדרש)
   ט - טוֹב      (ג, 13)
   י - יְבָמָה    (א, 16)
   כ -  כִּלְיוֹן   (עפ"י פ' ד, 10)
   ל - לֶקֶט    (ב, 1-2)
   מ - מָרָא   (א, 20)
   נ - נָכְרִיָה (ב, 10)
  ס - סַכְתְּ   (ג, 3)
  ע - עוֹבֵד  (ד, 21)
  פ - פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי  (ד, 1)     
  צ - צְּבָתִים (ב, 16)  
  ק - קָלִי  (ב, 14)
  ר - רֵיקָם    (א, 21)
  ש - שְׂדֵי מוֹאָב (א, 2)
 ת - תמר     (ד, 12)

                       -----------------------------------------------

מאכלי חלב וגבינה בשבועות – על שום מה?

   הרבה תשובות יש לשאלה זו, ורובן נראות יותר מדי מחוכמות ומפולפלות מכדי להיות הסיבה האמיתית.
   אבל יש בהן מן היצירתיות ומן החן של המדרש וכדאי לעיין בהן.
   ונפתח בפרושים "היסטוריים":

1. כאשר חזרו בני ישראל ממעמד הר סיני לאוהליהם, לא יכלו עוד להשתמש בכלי האוכל  שלהם, מפני דיני הכשרות שאך זה נתודעו אליהם.
    לפיכך נאלצו להסתפק בינתיים במאכלי חלב בלבד, עד שיכינו לעצמם כלים מיוחדים לבשר.

2.  משה, כידוע, לא רצה במינקת מצרית והעדיף לינוק חלב ממינקת יהודייה, על כן העביר לדורות מסר הקשור לחלב.
                                                 משכנע? ... לא? אם כן נסו את הטעם הבא:

3. בספר שמות מופיע פעמיים הפסוק הקושר את חג השבועות עם חלב:
   "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלוהיך; לא תבשל גדי בחלב אימו". פעם אחת בפרק כ"ג פסוק יט; ופעם שניה בפרק ל"ד פסוק כו.
                                               
                                               פשוט.  אבל אפשר גם לסבך את העניינים באופן כזה:

4. תרי"ג המצוות שבתורה מתחלקות לרמ"ח מצוות "עשה", שהן כנגד רמ"ח איברים  שבאדם,
   ולשס"ה מצוות "לא תעשה", שהן כנגד שס"ה ימות השנה.  יום יום בשנה ומצוותו.
   ומתי חלה מצוות "לא תעשה" של "לא תבשל גדי בחלב אימו?"   אכן: ב-ו' בסיון.

                                             מי שמחפש מסרים המוסתרים בטכסט המקראי, חזקה עליו שישתכנע מן הטעם הבא:

5. בספר במדבר כ"ח,כו יש פסוק על "יום הבכורים", וממנו אפשר להוציא ראשי תיבות העונים על השאלה: ממה עשויה מנחת הבכורים.
    שימו לב: "וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם". ממה עשויה המנחה?

                                            מלבד ראשי תבות יש גם גימטריה:

6.  גימטריה של "חלב" = 40 - כנגד ארבעים הימים ששהה משה בהר סיני כדי לקבל את התורה.

7. גימטריה של "חלבי" = 50 - כנגד חמישים ימים של ספירת העומר שבין פסח לשבועות.

                                          ועוד משחקי לשון:

8. אוכלים בחג השבועות גבינה על שום הר סיני, שעליו נתנה התורה. על הר סיני נאמר "למה תרצדון הרים גבנונים" (תהילים ס"ח, טז).
    מנין באה המילה "גבנונים" אם לא מגבינה?

                                     ומהר סיני לגיאוגרפיה:

9.  הארץ שממנה מביאים את הביכורים הלא היא: "ארץ זבת חלב ודבש".

10.  וגם התורה, שניתנה בחג מתן תורה, נמשלה לחלב ודבש, שנאמר: "חלב ודבש תחת לשונך"    (שיר-השירים ד, יא).

                                  ומפֵרושים מדרשיים לפֵרושים סמליים:

11.  כשם שהחלב הוא מזון קיומי לתינוק, כך התורה היא מזון רוחני קיומי לכל אדם.

12. החלב - צבעו לבן, והלבן מסמל טוהר. בני ישראל נצטוו להיטהר לקראת קבלת התורה.
      וגם ילדי הגן לובשים בגדים לבנים בחג השבועות, כביטוי לטוהר לקראת חגיגת מתן תורה.

                         הבאנו מבחר קטן מן הטעמים המקובלים לאכילת מאכלי חלב וגבינה בשבועות.
                         אך אם נשאר עוד מישהו שלא השתכנע מאף אחד מן הטעמים המצוינים האלה, בשבילו יש לנו הסבר פשוט ועיניני:

13. חג השבועות חל לאחר תום עונת ההמלטות בצאן ובבקר. לפיכך עונה זו משופעת בחלב. ומה טיבעי יותר מאשר לאכול את מה שיש בשפע בעונה?

14.  והוסיפו לזאת עובדה קולינארית מוכחת: מאכלי חלב מתעכלים ביתר קלות ממאכלי בשר,
       ובליל שבועות כשהולכים ללמוד תורה בתיקון של שבועות - מוטב שלא להעמיס על הקיבה מאכלים כבדי עיכול, המערפלים את המחשבה.

םתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת

הצעה לתיקון שבועות

סיפור כרם נבות היזרעאלי   (מלכים א', פרק כא;  מלכים ב, פרק ט).

מתוך הספר: לטייל עם חגי ישראל

כאן, בתל יזרעאל, לפני 3000 שנה, התרחשה דרמה מוסרית ומשפטית גדולה, המעמתת את ערכי המשפט והצדק של תורת ישראל עם נוהגי השלטון של העמים השכנים ושל מלכי ישראל שהלכו בדרכיהם.  וכאן, לראשונה, הטיח נביא במלך את האישום הנחרץ: "הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ?!", שלוש המילים, שהיו לקריאת תיגר המוטלת מאז ועד היום לפתחם של עושי עוולה.

פתיחה – פרק כא פסוק 1
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב מֶלֶך שֹׁמְרוֹן:
הפתיחה מציגה את נושא הסיפור: הכרם. ומכאן ואילך כל הדמויות המשתתפות בעלילה ייחשפו על פי יחסן לכרם. 
הדגש הוא על ה"יזרעאליות" הן של הכרם והן של נבות. הוא איש המקום. ואילו אחאב מלך ישראל מוצג כ"אַחְאָב מֶלֶך שֹׁמְרוֹן".

מעמד א' – פסוקים:  4-2
וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל נָבוֹת לֵאמֹר: "תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ וִיהִי לִי לְגַן יָרָק, כִּי  הוּא קָרוֹב
אֵצֶל בֵּיתִי, וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּו. אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ אֶתְּנָה לְךָ כֶסֶף מְחִיר
זֶה". וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל אַחְאָב: "חָלִילָה לִּי מֵה' מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ".

מדוע מסרב נבות לעסקה כל כך הוגנת שמציע לו מלכו?
נבות רואה את הכרם כנחלת אבות, שעל פי החוק הפטריארכאלי  אין להעבירה מרשות המשפחה. בתקופת המקרא והמשנה הייתה הנחלה הבסיס הכלכלי שקיים את המשפחה, שעבר בה מדור לדור ובה נמצאו קברי המשפחה. על פי חוקי התורה הנחלה מונחלת רק לבני אותה משפחה ואין להעבירה לרשות הזולת:

וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה כִּי אִישׁ בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו יִדְבְּקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:                      (במדבר לו, 7)

במצבי מצוקה, שבהם נאלץ אדם למכור את נחלתו, התורה מצווה להחזירה לבעליה מקץ חמישים שנה בשנת היובל. הביטוי גאולת הקרקע משמעו החזרת הקרקע למשפחה אליה היא שייכת. (על חוקי הנחלה ראו: במדבר כז, 11-1; לו, 9-7 ; ויקרא כה, 28-23)

אחאב רואה בכרם נבות לא יותר מאשר חלקת אדמה (מגרש, נדל"ן) שאפשר לקנותה בכסף. הצעתו מבטאת גישה מסחרית מובהקת לרכוש קרקעי. עכשיו גם מובן מדוע הוא מכונה בפתיחה "מלך שומרון" – לא רק משום ששומרון היא עיר בירתו, אלא משום ששומרון  נבנתה על הר שהיה נחלתו של אדם בשם שֶׁמֶר, שהמלך עמרי, אביו של אחאב, קנה אותו בכסף (מלכים א' טז, 24).

נבות ואחאב מדברים על אותו כרם בשתי שפות שונות  ובמושגים שונים. בעיני כל אחד מהם הקרקע הפיזית היא משהו אחר לגמרי.

וַיָּבֹא אַחְאָב אֶל בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי,
וַיֹּאמֶר: לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת נַחֲלַת אֲבֹתָי. וַיִּשְׁכַּב עַל מִטָּתוֹ וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו וְלֹא אָכַל לָחֶם:

תגובתו של אחאב לסירובו של נבות למכור את כרמו מפתיעה: הוא כועס, הוא מדוכא, אבל הוא אינו עושה דבר כדי לקחת את הכרם.  מדוע?
אחאב מכיר את חוקת התורה גם מצד מעמדה המקודש של נחלת אבות וגם מצד ההגבלות הערכיות שמטילה התורה על מלך ישראלי. עיקרן של הגבלות אלה הוא צמצום זכויות היתר, שהיו ידועות ומקובלות במערכת השלטונית במזרח הקדום. חוק התורה, בדברים פרק יז, 20-4, מזהיר את המלך מפני אימוץ דרכי השלטון ואופנות ההתנהגות של המלכים הנכריים, מפני ריבוי מותרות וניצול הנתינים. ומעל לכל מתנוססת התפיסה הכוללת: 

                                              לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול ; (דברים פרק יז, 20)

אחאב מקבל על עצמו את התפיסה הערכית של חוק התורה המגביל את זכויות המלך, ועל כן הוא נאלץ לוותר על רצונו.

מעמד ב' – פסוקים 7-5: 

איך נראה מלך כזה בעיניים נכריות? איזבל המלכה, אשת אחאב, הינה בתו של מלך צידון שבפיניקיה. בארצה יכול המלך להפקיע נחלה בלא משפט.
אילו הכירה את המילה "פרייר" היא הייתה בודאי מטיחה אותה בפני בעלה:

וַתָּבֹא אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ וַתְּדַבֵּר אֵלָיו: "מַה זֶּה רוּחֲךָ סָרָה וְאֵינְךָ אֹכֵל לָחֶם?":
וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ: "כִּי אֲדַבֵּר אֶל נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וָאֹמַר לוֹ: תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ בְּכֶסֶף,
אוֹ אִם חָפֵץ אַתָּה אֶתְּנָה לְךָ כֶרֶם תַּחְתָּיו וַיֹּאמֶר לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת כַּרְמִי": וַתֹּאמֶר
אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ: "אַתָּה עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל?! קוּם אֱכָל לֶחֶם וְיִטַב
לִבֶּךָ. אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי".

איזבל מטיחה בפניו בסרקסטיות: "אַתָּה עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל?!"
אותה מעניין כרם נבות לא כנחלה ולא כגן ירק, כי אם כאמצעי ללמד את בעלה איך ראוי "לעשות מלוכה". התערבותה משנה את מהלך האירועים מן הקצה אל הקצה.

מעמד ג' – פסוקים: 14-8
אך גם איזבל כבולה לחוק התורה, שנהוג בישראל (לפחות על פי העיקרון). על כן, למראית עין עליה לנהוג כמי שמציית לחוקים. וזאת היא אכן עושה.
אך היא הרי יודעת איך "לעשות מלוכה", ובעורמתה היא מביימת משפט ראווה תפור על פי צרכיה:

וַתִּכְתֹּב סְפָרִים בְּשֵׁם אַחְאָב וַתַּחְתֹּם בְּחֹתָמוֹ וַתִּשְׁלַח הַסְּפָרִים אֶל הַזְּקֵנִים וְאֶל הַחֹרִים אֲשֶׁר בְּעִירוֹ הַיֹּשְׁבִים אֶת נָבוֹת. וַתִּכְתֹּב בַּסְּפָרִים לֵאמֹר:
            קִרְאוּ צוֹם וְהוֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם, וְהוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל נֶגְדּוֹ וִיעִדֻהוּ לֵאמֹר:
            "בֵּרַכְתָּ (ברכת – בלשון סגי נהור במשמעות של קיללת. משתמשים במילה עוקפת כדי לא
             להביע במילים ישירות את הדבר הנורא.)   אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ" וְהוֹצִיאֻהוּ וְסִקְלֻהוּ וְיָמֹת": וַיַּעֲשׂוּ
            אַנְשֵׁי עִירוֹ הַזְּקֵנִים וְהַחֹרִים אֲשֶׁר הַיֹּשְׁבִים בְּעִירוֹ כַּאֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם אִיזָבֶל 
            כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בַּסְּפָרִים אֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם: קָרְאוּ צוֹם וְהֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם:
            וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל וַיֵּשְׁבוּ נֶגְדּוֹ וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת נָבוֹת נֶגֶד
            הָעָם לֵאמֹר: "בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ". וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים
            וַיָּמֹת: וַיִּשְׁלְחוּ אֶל אִיזֶבֶל לֵאמֹר סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת:

תכניתה של איזבל נפתחת בהכרזה על צום. אפשר לשער שתי סיבות לכך:
א. קריאת הציבור לצום מכנסת את כל העם, ואז המשפט יהיה מהיר וביצוע גזר הדין לא יתמהמה. 
ב. הכרזה על צום יוצרת אווירת פורענות מתקרבת. אף אחד ביזרעאל עדיין אינו יודע מהי הצרה ומהו הגורם לה, אבל כולם מצפים בחרדה לאיזה שהוא סיפור מזעזע.
ואז באים שני עדים ומספרים על פשעו של נבות. זוהי האשמה חמורה מאין כמוה, הן מבחינה דתית והן מבחינת הנאמנות כלפי השליט. קללת אלוהים מסבכת את הציבור כולו.
וכדי לשכך את זעם האלוהים ולמנוע את העונש הצפוי צריך למהר ולהוציא להורג את מחוללו, בלי חקירות ועיכובים מיותרים.

צו התורה בעניין קללת אלוהים ומלך הוא חד-משמעי:   אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר:  (שמות פרק כב, 27)                      
והעונש:
אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ: וְנֹקֵב שֵׁם ה' מוֹת יוּמָת רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כָּל הָעֵדָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת: (ויקרא פרק כד 16-15)

הבחירה המחושבת של איזבל להטיל על נבות אשמה גם של קללת מלך, נעשתה לצורך השתלטות על נחלתו, משום שההוצאה להורג כשלעצמה לא הייתה מעבירה את נכסיו אוטומטית למלכות. בתלמוד הבבלי נמצא אישור לחוק קדום מארצות המזרח:    הרוגי מלכות נכסיהן למלך, הרוגי בית דין - נכסיהן ליורשין.          (בבלי, סנהדרין דף מח ע”ב)         מחוק זה ניתן להסיק שאילו היה נבות מואשם רק בקללת מלך הוא היה אמנם מוצא להורג, אבל נכסיו היו עוברים ליורשיו. אבל מקלל מלך נחשב למורד במלכות וכשהוא מוצא על ידה להורג עוברים נכסיו למלכות.ׂ
האירוניה הטראגית במצב שנוצר היא, שאילו נהגו בנבות על פי החוק הפיניקי השרירותי והאכזר, הייתה נחלתו מופקעת למלך, מבלי שהוא עצמו היה מוצא להורג. ואילו חוק התורה הנאור והצודק, שחסם את דרכו של המלך אל נחלתו של אזרח פשוט, הביא, בעקיפין לרציחתו.   (ועל פי גרסה אחרת של הסיפור גם לרצח בניו ראה: מלכים ב' פרק ט, 26 ).

מי היו השופטים שניהלו את המשפט?

בתקופת המקרא היו אלה זקני העיר ונכבדיה. נבות היה, בודאי, אחד מהם. על כן ניתן היה לצפות שהם יתנגדו לדרישתה השרירותית של איזבל, מרגע שהגיעו לידיהם הספרים ששלחה ובהם הוראה מפורשת להושיב שני בני בליעל שיעידו עדות שקר. אך בין כל השופטים והחורים לא נמצא איש שיתקומם כנגד אשמת השווא ועיוות הדין.

בתורה יש הנחיות ברורות לשופטים ולעדים בעניין ניהול משפט , שמעל כולן מתנשאת התביעה העליונה:  "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף"  (דברים טז, 20). היפוכו של הצדק הוא עשיית עוול. התורה, במקומות שונים, מצווה על העדים לדבוק באמירת אמת. ולשופטים היא נותנת הנחיות ברורות בדבר הצורך לחקור היטב את העדים, וכיצד להימנע מעשיית עוול במשפט: 

א)         לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא. אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס:
ז)          מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג, כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע:          (שמות פרק כג)        
יא)         לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ: יב) וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה':            
טו)        לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ:                                            ויקרא פרק יט)
טז)       כִּי יָקוּם עֵד חָמָס בְּאִישׁ לַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה: יז) וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי ה' לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְהַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם:
           (יח) וְדָרְשׁוּ הַשֹּׁפְטִים הֵיטֵב, וְהִנֵּה עֵד שֶׁקֶר הָעֵד שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו: (יט) וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו. וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:   (דברים פרק יט)                                                
אפילו אם נניח שהשופטים לא ידעו על מזימתה השפלה של איזבל, זה אינו פוטר אותם מאשמה. פשעם בכך שלא חתרו להגיע לשורש האמת: הם יכלו למנוע את העוול, אילו חקרו את העדים  כראוי. אבל תחת זאת הם שתפו פעולה עם המלכה באופן מלא.
ואשר לציבור – בשום שלב של המשפט לא קם איש לערער על השקר ועל העיוות. אפשר, כמעט, לתאר את הלהיטות צמאת הדם של אנשי יזרעאל, אשר ששו לעשות לינטש במו ידיהם ולסקול באבנים למוות את נבות היזרעאלי בן עירם.

מעמד ד' – פסוקים 16-15
"אני אתן לך את כרם נבות היזרעאלי" אומרת איזבל לאחאב, והיא עושה בשבילו את כל העבודה. אפילו כותבת מכתבים בשמו וחותמת עליהם בחותמו. אחאב אינו מעורב בשום שלב. ורק כאשר המלאכה הושלמה היא מודיעה לו:
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אִיזֶבֶל כִּי סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת, וַתֹּאמֶר אִיזֶבֶל אֶל אַחְאָב:
"קוּם רֵשׁ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת לְךָ בְכֶסֶף כִּי אֵין נָבוֹת חַי כִּי מֵת":
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אַחְאָב כִּי מֵת נָבוֹת וַיָּקָם אַחְאָב לָרֶדֶת אֶל כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי לְרִשְׁתּוֹ:

ירידת אחאב אל הכרם היא אקט סמלי של מימוש הירושה, של בעלות. הוא נעשה על ידי נוכחות פיסית במקום ועל ידי דריכה על האדמה.אבל מבחינה חוקית ומוסרית הכרם היה ונשאר שייך לנבות ולמשפחתו, על כן הוא מוסיף להיקרא "כרם נבות היזרעאלי", גם לאחר שאחאב "יורש" אותו, וגם בספר מלכים ב' פרק ט, כאשר איזבל ובנה נענשים בתוכו.  אולי משום כך חוזר השם  "כרם נבות" שלוש פעמים ברצף בפסוקים 18-15, כנגד שלוש הפעמים של חזרה על הצרוף: "סוקל נבות וימות".

מעמד ה' – פסוקים 23-17

וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר:  "קוּם רֵד לִקְרַאת אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן, הִנֵּה בְּכֶרֶם נָבוֹת, אֲשֶׁר יָרַד שָׁם לְרִשְׁתּוֹ: 
וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר: "כֹּה אָמַר ה': הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ?!"
וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה': "בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה:"

וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל אֵלִיָּהוּ: "הַמְצָאתַנִי אֹיְבִי?" וַיֹּאמֶר: "מָצָאתִי, יַעַן הִתְמַכֶּרְךָ לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה': הִנְנִי מֵבִיא אֵלֶיךָ רָעָה וּבִעַרְתִּי אַחֲרֶיךָ וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל: וְנָתַתִּי אֶת בֵּיתְךָ כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וּכְבֵית בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה אֶל הַכַּעַס אֲשֶׁר הִכְעַסְתָּ וַתַּחֲטִא אֶת יִשְׂרָאֵל:  וְגַם לְאִיזֶבֶל דִּבֶּר ה' לֵאמֹר: הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת אִיזֶבֶל בְּחֵל יִזְרְעֶאל: הַמֵּת לְאַחְאָב בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם:".

בשעה שאחאב יורד אל כרם נבות לרשתו יורד גם אליהו הנביא אל הכרם, כדי להוקיע את פשעו. בשלוש המילים שהוא מטיח בפני אחאב: "הרצחת וגם ירשת?!" מובעת מחאתו כנגד העוול וכנגד הציניות שבניצול העוול לשם השגת רווח.

החוטאת הגדולה בסיפור הייתה איזבל. אחאב לא לקח שום חלק במעשיה השפלים.
מדוע, אפוא, מטיל אליהו את מלוא האחריות ואת מלוא האשמה על אחאב?
אחאב הוא המלך והוא המנהיג והוא גם מי שמכיר את חוקי התורה. ההתעלמות שלו מכל מה שנעשה בשמו אינה פוטרת אותו מאחריות. כשאיזבל אומרת לו, שהיא תיתן לו את כרם נבות, והוא יודע שאין דרך לעשות זאת באופן חוקי, הוא אינו שואל דבר. כשאיזבל חותמת בחותמו על ספרים (מכתבים) שכתבה בשמו, הוא אינו מבקש לדעת מה כתוב בהם. כשהוא שומע מפיה שנבות מת (נרצח) הוא קם והולך לרשת את הכרם, מבלי לברר למה מת וכיצד מת.

הטיעון: לא עשיתי! לא ידעתי! אינו יכול לעמוד לו בעימות עם אליהו, שניצב מולו לתבוע דין צדק. א
אליהו, בשליחותו של אלוהים, מאשים את אחאב ברצח ובניצול הרצח לתועלתו האישית.

העונש שיוטל על אחאב, על איזבל ועל המשך השושלת המלכותית מעוגן אף הוא בתורה ובערכיה. חיי אדם הם ערך עליון בתורה, ועונש על פגיעה בהם הוא עונש מוות:
                                         שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם: (בראשית ט, 6)

אם אתם סקרנים לדעת כיצד מסתיים הסיפור, המשיכו וקראו בספר מלכים א' פרק כא עד הסוף, וכן בספר מלכים ב' פרק ט.

@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@

                                                 ל"ג בעומר

ל"ג בעומר – חג אבסורדי.    מה עושים איתו?      

מאת: שרה שוב   מתוך הספר: מעל מישור החולין - הוצ' מכון מופ"ת               

עבור הילדים, ל"ג בעומר הוא החג הכי ספונטאני שיש. הם אינם מחכים שילמדו אותם את סיפור החג, שיכינו  אותם לחגיגה. הם, ביזמתם, מתחילים בהכנות לחג ימים רבים לפני שהוא מגיע. וזה הזמן שיש להגביר את השמירה על לוחות העץ שבאתרי הבנייה, על כל מה שמתאים לבעירה וניתן להזזה, ועל עגלות המרכולים שנרתמות למאמץ הקולקטיבי של איסוף עצים למדורה.
ואז מגיע ערב  ל"ג בעומר והילדים בהמוניהם נאספים אל המגרשים הריקים וחוגגים את שמחת האש. וההורים, נמשכים אף הם לשם, לא מאהבת האש כמו מהחשש מפני סכנותיה. חגיגה כזאת יש לה חזקה ברורה ומוכחת בלוח השנה העברי, ואף אחד לא יעז לבטל אותה, אף-על-פי שלא בדיוק ידוע מהו ההיגיון של קיומה.
מהי הסיבה לחג?
כשהיינו ילדים סיפרה לנו הגננת שמדליקים מדורות בל"ג בעומר לזכר ניצחונו של בר-כוכבא על רומאים. והיו גם השיר על בר כוכבא הגיבור שניצח את האריה ומשחקי החץ והקשת. ובקיצור, מיתוס המרד נגד הכובש הזר, גבורת המעטים וניצחונם הצודק על הרבים.
שנים רבות לקח לאמת ההיסטורית לחלחל אל תוך מערכת החינוך ולהתעמת עם הכזב שבבסיס המיתוס. היום רוב המחנכים כבר יודעים, שמרד בר-כוכבא היה כישלון מחפיר. אולי לא הכול יודעים עד כמה גדולה הייתה הקטסטרופה שהמרד הזה הביא בעקבותיו, אבל ברור לכל שאין כאן סיבה לחגוג. אפילו הטיעון המוזר, שעדיין מסתובב בכמה מתכניות הלימוד של ל"ג בעומר, שהחגיגה היא לזכר הניצחונות שהושגו בקרבות הראשונים של המרד, נשמע מגוחך כשמעמתים אותו עם המפלה הסופית ועם התיאורים המזעזעים על שפיכות הדמים שהייתה בו. החוקרים מעריכים שמספר הנספים במלחמה זו, ההרוגים והמתים מרעב וממגפות, היה בין חצי מיליון למיליון וחצי איש.
ההסבר שהיום קושרים לחגיגת ל"ג בעומר הוא ההסבר המסורתי, המופיע בתלמוד  הבבלי במסכת יבמות דף ס"ב, ע"ב,  והוא אבסורדי לא פחות מקודמיו. על פי מסורת  זו שניים-עשר אלף זוגות תלמידים של רבי עקיבא מתו במגיפה. בל"ג בעומר נעצרה המגיפה והתלמידים חדלו למות. טוב מאוד שהמגיפה נעצרה, אבל איזה היגיון יש לציין בחג לדורות הפסקה של מגיפה, לאחר שהיא כבר חיסלה עשרים וארבעה אלף אנשים צעירים?
ובכלל, מגיפה מוזרה: היא מתרחשת באזור מוגדר "בין גבת לאנטיפטרוס" (כיום: ראש העין), בפרק זמן קצר אחד "בין פסח לעצרת" (חג השבועות), נעצרת  ביום אחד מסוים ומתים בה רק גברים צעירים, שכולם תלמידי בית מדרש. לא זקנים, לא נשים, לא ילדים. ההסבר הדתי למגפה זו הוא: "משום שלא נהגו כבוד זה לזה". כלומר: עונש מאלוהים. ואלוהים הרי יכול לבחור לו את המקום ואת הזמן ואת האנשים שהוא רוצה להעניש.
אבל ההסבר המקובל כיום לסיפור ה"מגיפה" הוא, שמדובר בלוחמים שהשתתפו במרד בר-כוכבא, שכן רבי עקיבא תמך במרד ועל כן המורדים נחשבו לתלמידיו.  מכאן הקשר של ל"ג בעומר עם מרד בר-כוכבא.

האבסורד שבקביעת ל"ג בעומר כיום חג הקשור למרד בר-כוכבא מתגלה במלוא חריפותו כאשר מתברר שאת מפלת העיר ביתר, המציינת את סיומו של מרד בר-כוכבא, מבכה מסורת ישראל בתשעה באב – יום הצום והאבל, שאליו התנקזו כל האסונות הלאומיים של עם ישראל. כלומר, אותו מרד עצמו מונצח אצלנו גם כיום חג וגם כיום אבל.

איך זה קרה?

מסורת ישראל, עד לעידן הציונות, מעולם לא התייחסה אל ל"ג בעומר כאל חג, כי אם כאל הפסקה זמנית במנהגי האבלות, הנהוגים בימי ספירת העומר. האבלות נקשרת למותם ההמוני של תלמידי רבי עקיבא, והפסקת האבלות נקשרת בהפסקת המגיפה. עד כאן אין לא חג ולא חגיגה. אלא מה? מאחר שבגלל האבלות אין מתחתנים, יוצא שכל החתונות שהמתינו מתפרצות בבת אחת בל"ג בעומר, ולכן יש באותו ערב המון חתונות. וכולם שמחים.
באה הציונות לעולם וחיפשה גיבורים ומיתוסים של גבורה, כדי להציב לפני החלוצים דוגמאות ומופתים  לחיקוי. בר-כוכבא היה גיבור. על כך אין מחלוקת. אבל, שלא כיהודה המקבי, הוא היה גיבור שנכשל. המפלה אמנם אינה גורעת מגבורתו, אבל גיבור שנכשל אינו אמור להיות מודל להזדהות.
הבעיה "נפתרה" קצת על ידי עצימת עיניים מכוונת, וקצת בעזרת הבערות. אנשי החינוך לא הכירו ברובם את העובדות ההיסטוריות וגם לא את סיפורי חז"ל, אשר תיארו את הטבח שעשו הרומאים ביהודים בזמן המרד. כך הפך בר-כוכבא לגיבור מנצח, ול"ג בעומר של ילדותנו נחגג בגאוות ניצחון.

כשסוף סוף חדרה האמת ההיסטורית המזעזעת לתודעת אנשי החינוך - כבר היה קשה לסגת. ואז התחילו לייצר הנמקות שונות ומשונות על מנת לשמור על הקיים. שהרי לא רק הילדים לא יוותרו על החג הנחמד הזה, גם למורים יש אינטרסים. הם לא יוותרו על יום חופשה, שהוא זכות סוציאלית יקרה מפז.
דוגמה אחת להתפתלות סביב ההנמקות של ל"ג בעומר היא הניסיון להציגו כחג לזכר ניצחונות שהיו לבר כוכבא בקרבות של ראשית המרד. ועוד מפליגים ומספרים על שחרור ירושלים - הנחה שאינה מוכחת כלל.
התפתלות נפוצה אחרת הוא ההסבר החלופי להדלקת המדורות: הכליאו את המדורה עם משואת ראש החודש. כידוע, לפני שנולד לוח השנה העברי, היו אבותינו מודיעים על ראשית החודש באמצעות משואות, שהיו משיאים בראשי ההרים על מנת שייראו למרחוק. מכאן צמח הרעיון האווילי, שלוחמי בר-כוכבא היו מעבירים הודעות ביניהם באמצעות מדורות.
הנמקה משונה זו אין לה אחיזה בשום עדות היסטורית, ועד כמה היא סותרת את ההיגיון הבסיסי אפשר ללמוד כאשר מטיילים בארץ, בעיקר באזור יהודה שם התרחש המרד, ומבקרים במחילות המסתור של המורדים. מאות כאלה התגלו בדרום הארץ. ביקור במערכות תת-קרקעיות אלה מאפשר לקבל מושג על המאמצים האדירים ועבודת הנמלים השקיעו המורדים כדי להסתתר מפני הרומאים במחילות שמתחת לפני האדמה, וכיצד התחכמו להסוות אותן. לא יעלה על הדעת שהם יצאו מן המסתור שלהם והשיאו משואות או הדליקו מדורות, שהיו מגלות לאויב את מקום מחבואם.

   והמדורה – מניין?

מהיכן, אם כן, התגלגלה המדורה לל"ג בעומר? יש השערות אחדות ביחס למוצאה, אבל אין מחקר מוסמך. ההנחה היא שמוצאה מן ההילולה לזכר רבי שמעון בר-יוחאי במירון. על פי המסורת יום פטירתו היה בל"ג בעומר, ולפני שיצאה נשמתו הוא גילה את רזי תורתו. ומאחר שהתורה נמשלה לאור, נוהגים בכל שנה בערב ל"ג בעומר, להדליק ליד קברו במירון מדורה בתוך גיגית של שמן, ומקיפים אותה במעגלי רוקדים ובשירה סוערת. מנהג זה קיים למן המאה ה-16.
רבי שמעון בר יוחאי היה בן דורו של בר-כוכבא ותלמידו של ר' עקיבא. אלא שלא כשניהם, הוא, כנראה, לא היה מעורב במרד. רשב"י ברח מפני הרומאים,  אשר דנו אותו למוות בגלל התנגדותו להם ולתרבותם, והסתתר במערה בגליל במשך תקופה ארוכה של 13  שנים. אם במהלכה של תקופה זו התרחש המרד, הוא לא יכול היה להשתתף בו. רבי שמעון בר-יוחאי הוא אפוא הגיבור האמיתי של ל"ג בעומר: מצד אחד הוא התנגד לשלטון הכיבוש הרומי ולתרבותו המשחיתה, ואף שילם על כך מחיר יקר, ומצד שני לא היה לו חלק במחדל של המרד.

                                     והפתרון

מה ניתן לעשות ביום כזה שצבר "סיבות" ופרשנויות חסרות היגיון, ובכל זאת אי אפשר לבטלו?
מצמידים לו תוכן חדש, ערכי, תוכן שראוי לחנך לאורו. היהדות תמיד נהגה כך באמצעות הטכניקה היעילה של המדרש. אלא, שהפעם חשוב להקפיד בבחירת התוכן כדי שיהיה גם הגיוני וגם אמיתי מבחינה היסטורית. במערכת הערכים של דורנו, בניגוד לדורות שקדמו לתקופת ההשכלה,  האמת ההיסטורית נחשבת לערך ראשון במעלה.

הצעתנו היא, שבמקום גיבורי המרד הצבאי יוצבו גיבורים אחרים - גיבורי תרבות: הלוא הם עשרת הרוגי המלכות וכל אלה ששמרו על התורה מכליה.
לאחר שדוכא מרד בר כוכבא גזר הקיסר הדרינוס גזירות כנגד לימוד התורה, בידעו כי זו הדרך למחות את עם ישראל מעל פני האדמה. רבים מחכמי ישראל, שאחדים מהם, כמו רבי עקיבא ורבי יהודה בן בבא היו זקנים מופלגים, לא נכנעו לגזירות. הם עברו ממקום למקום, הקהילו קהילות ולימדו תורה, ואף הסמיכו חכמים שיתפסו את מקומם. גם אם הם שילמו על כך בחייהם - הם היו הגיבורים האמיתיים והמנצחים הגדולים בעימות שבין תרבות ישראל ורומא. הסיפורים והמדרשים על חכמים אלה הם חשובים ומעניינים, על כן כדאי וראוי לספר וללמוד אותם.
והמדורה משתלבת כאן מצוין. יש מדרש האומר: "דברי תורה נמשלו כאש…" (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יט פס' יח; וילקוט שמעוני פרשת וזאת-הברכה), 
המדרש מביא שורה של אנלוגיות בין אש לתורה. כגון: "מה אש - חיים לעולם, אף דברי תורה - חיים לעולם".
אנלוגיה אחרת מתייחסת לקיצוניות משני הצדדים - מצד הדתיות היתרה ומצד ההתנכרות המוחלטת לתרבות ישראל:    "מה אש קרוב לה - נכוה, רחוק ממנה - צונן, קרוב ולא קרוב - נהנה…".
- אפשר לפתח את האנלוגיה הזאת לכיוונים שונים ואקטואליים.
- אפשר לקרוא את המדרש כולו ולמצוא בו עוד השוואות בין אש לתורה,
- ואפשר להפעיל את החשיבה היוצרת ולגלות אנלוגיות נוספות שאין במדרש. 
- אפשר גם "לדרוש" את המדרש ולהרחיב את המושג "תורה" על השכלה בכלל, על לימוד ועל דעת.
וכך יבואו על תיקונם גם המדורה וגם ל"ג בעומר. ולמורים יהיה הרבה מה ללמד על החג המעניין הזה (לפני שיצאו לעוד יום חופשה).

    להלן: 
               סיפורים על חכמי ישראל, שמסרו את נפשם על לימוד התורה
                   ומדרש שמשווה את דברי התורה לאש.

  גזרות אדריאנוס ועשרת הרוגי מלכות 

ר' יהודה בן בבא
פעם אחת גזרה מלכות גזירה על ישראל: שכל הסומך * ייהרג, וכל הנסמך ייהרג, ועיר שסומכין בה תחרב, ותחומים שסומכין בהם יעקרו.
מה עשה ר' יהודה בן בבא? הלך וישב לו בין שני הרים גדולים ובין שתי עיירות גדולות ובין שני תחומי שבת, בין אושא לשפרעם, וסמך שם חמישה זקנים**,
ואלו הם: ר' מאיר ור' יהודה ור' שמעון ור' יוסי ור' אלעזר בן שמוע. כיון שהכירו בהם אויבים, אמר להם: "בני רוצו!" אמרו לו: "רבי, ואתה מה תהא עליך?"
אמר להם: "הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכין".
אמרו: לא זזו משם עד שנעצו בו שלוש מאות לונכיות של ברזל, ועשאוהו לגופו ככברה.                   (סנהדרין יד)

*   סומך - מי שסומך תלמידי חכמים להיות מורי הוראה וללמד תורה.
** זקנים - לא בגיל, אלא בתורה ובחכמה.

ר' חנינא בן תרדיון
אמרו עליו על ר' חנינא בן תרדיון, שהיה נעים בפני הקדוש ברוך הוא ובני אדם ומעולם לא עלתה קללת חברו על שפתו. וכשגזר הקיסר ברומי שלא ללמד תורה -
עמד והקהיל קהילות ברבים והיה עוסק ודורש בתורה. מצאוהו לר' חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים וספר תורה מונח לו בחיקו.
הביאוהו ואמרו לו: מפני מה עסקת בתורה? אמר להם: כאשר ציוני ה' אלוהי. מיד גזרו עליו לשריפה, ועל אשתו להריגה, ועל בתו לישב בקובה של זונות.  
                                                                                                                                                                                                 (תלמוד בבלי עבודה זרה יז, ב)

ר' עקיבא
שנו רבותינו: פעם אחת גזרה מלכות, שלא יעסקו ישראל בתורה. בא פפוס בן יהודה ומצאו לר' עקיבא שהיה מקהיל קהילות ברבים ועוסק בתורה.
אמר לו: עקיבא, אי אתה מתירא מפני מלכות? אמר לו: אתה פפוס, שאומרים עליך חכם אתה - אי אתה אלא טפש! אמשול לך משל למה הדבר דומה -
לשועל, שהיה מהלך על שפת הנהר וראה דגים שהיו רצים לכאן ולכאן, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני הרשתות והמכמורות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם, כדרך שדרו אבותי ואבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות - אי אתה אלא טפש!
ומה במקום חיותנו אנו מתייראים, במקום מיתתנו - לא כל שכן.
ואף אנו כך: בזמן שאנו עוסקים בתורה, שכתוב בה: "כי הוא חייך ואורֶך ימיך" - אנו מתיראים, אם אנו פוסקין מדברי תורה - על אחת כמה וכמה.    
אמרו: לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לר' עקיבא וחבשוהו בבית האסורים, ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו.
אמר לו: "פפוס! מי הביאך לכאן?" אמר לו: אשריך, ר' עקיבא, שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לפפוס, שנתפס על דברים בטלים!      (ברכות סא ב)

בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מתכון לקבל עליו עול מלכות שמים באהבה.
אמרו לו תלמידיו: "רבינו! עד כאן?" אמר להם: "כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה: "ובכל נפשך" - ואפילו הוא נוטל את נשמתך; אמרתי: מתי יבוא לידי ואקימנו!
ועכשו שבא לידי - לא אקימנו?" היה מאריך ב"אחד" עד שיצאה נשמתו ב"אחד". יצאה בת קול ואמרה: אשריך, ר' עקיבא, שיצאה נשמתך ב"אחד";       (ברכות סא;)

                                                                   

על פי המסורת, התחבאו רשב"י ובנו רבי אלעזר 12 שנים במערה בפקיעין, וניזונו מעץ חרוב וממעין מים שנבראו להם בדרך נס.
כל אותן 12 שנה היו שניהם לומדים תורה כאשר כל גופם מכוסה חול עד צווארם, ורק בזמן התפילה יצאו מהחול והתלבשו.
לאחר 12 שנה הגיע אליהו הנביא למערה והודיע לרשב"י כי קיסר רומא מת וגזרותיו בוטלו.   (מתוך ויקיפדיה)

דברי תורה נמשלו כאש

   דברי תורה נמשלו כאש: מה אש נתנה מן השמים, כך דברי תורה ניתנו מן השמים;
   מה אש - חיים לעולם, אף דברי תורה חיים לעולם;
   מה אש - קרוב לה - נכווה, רחוק ממנה - צונן, קרוב ולא קרוב - נהנה;  כך דברי תורה - כל זמן שאדם עמל בהם חיים הם לו, פרש מהם - ממיתים אותו.
   מה אש - משתמשים בה בעולם הזה ובעולם הבא; כך דברי תורה - משתמשים בהם בעולם הזה ובעולם הבא;
   מה אש - כל המשתמש בה עושב בגופו רושם, כך דברי תורה - כל המשתמש בהם עושה בו רושם;
   מה אש - בני אדם שעמלים בה ניכרים הם, בין הבריות, כך תלמידי חכמים ניכרים בהילוכם, בדיבורם ובעטיפתם בשוק.    (ספרי ברכה ל"ג; ילקוט שמעוני רמז תתקנא)

   

לגללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללגל

                                     יום הזיכרון

                                                  לחללי מערכות ישראל

                     מה לזכור ביום הזיכרון           
                       על הזיכרון כערך בחגי ישראל ובמועדיו

מה אנו אמורים לזכור ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל?
האם די בכך שנזכור את קורבנם של הנופלים? האם די שנכבד את זכרם בהשתתפות בעצרות זיכרון ובעמידת אבל בעת הצפירה?
או שמא נדרש מאתנו יותר מזה?
התשובה לשאלה זו מסתברת מתוך הבנת תפקידו של צו הזיכרון במועדי ישראל.

יש הבדל עקרוני בין זיכרון של יחיד לבין זיכרון של ציבור.
זיכרון של אדם יחיד הוא תכונה ביולוגית. זיכרון של ציבור (עָם, דת, קהילה, וכדומה) - הוא ערך. הוא מטופח ומחוזק על ידי מסורת של טקסים וטקסטים, המעבירים מסרים ערכיים. הערך עצמו הוא מושג מופשט. אך הוא משמש כאמת-מידה להתנהגות, והוא מְכַוֵּון לחשבון נפש ולמעשים.

הזיכרון, כערך, הוא הדפוס המעצב והמנוע המפעיל את הערכים האחרים של החגים.
כך, למשל, הזיכרון של מצוקת העבדות במצרים מהווה תשתית מוסרית והנמקה למצוות החברתיות של  התורה:
   כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ:
   וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם: הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ:  
   וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יה' אֱלֹהֶיךָ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם: (דברים פרק טו, יב-טו)

בתשעה באב זוכר עם ישראל  את חורבן בית המקדש, המסמל את חורבן הארץ והעם, את אבדן עצמאותו ואת צאתו לגלות.
זיכרון זה איחד את העם בגעגועיו לשוב למולדתו ועמד בבסיס המעשה הציוני.

אפשר, על כן, להרחיב את הצו מן ההגדה של פסח ולהחיל אותו על תשעה באב:
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו עליו חרב המקדש וחרבה הארץ, וכאילו הוא יצא לגלות".
ובאותה משמעות על חג השבועות: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא קיבל את התורה בסיני".
וביום העצמאות: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא לקח חלק בהקמת מדינת ישראל, בעבודה, בהתיישבות, בהעפלה ובהגנה."
וכך בכל החגים.

החיוב הוא אישי: "חייב אדם!". מנקודת מוצא זו של הזדהות היחיד עם החוויה הקולקטיבית, מתחילה המחויבות האישית.
כך בפסח, ובתשעה באב, וכך גם בחגים ובמועדים האחרים.

גם תפקידו של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל עם טקסיו והטקסטים הנקראים בו, אינו מתחיל ואינו נגמר ביום עצמו.
המסר שלו אינו מתמצה רק באבל על מי שנהרגו ובהשתתפות בצער המשפחות, שאיבדו את היקר מכל.

בטקסי יום הזיכרון מרבים להשמיע את האמירה: "במותם ציוו לנו את החיים" (מתוך: "אם יש את נפשך לדעת" מאת: ח"נ ביאליק).
זיכרון הנופלים  מציב לפנינו את השאלה: איזה חיים הם ציוו לנו, כיחידים וכציבור?
ויותר מזה, איזה מין חיים אנחנו חייבים להם –  כולנו כציבור, וכל אחד מאתנו באופן אישי?
הנופלים, במותם, לא ציוו לנו את ה"חיים" רק במובן הביולוגי של המילה. ולא כל צורת חיים, כי אם חיים ערכיים.
כדי לא לבזבז את קורבן חייהם, עלינו לחיות בארץ כחברה מתוקנת, יצרנית ותרבותית.

אילו יכלו, היו חללי מערכות ישראל מבקשים מאתנו לתת צידוק וטעם לקורבנם, בכך שאנו נחיה למען המטרה שהם נהרגו למענה.
לחיות למען המשך קיומו של עם ישראל במדינתו העצמאית, פירושו לעשות הכול כדי שהמדינה תהיה ראויה למחיר היקר ששולם ושמשולם בעדה.
כל צורה של שחיתות, של אלימות ושל פגיעה בחוק מסכנת את יציבותה של החברה ואת בטחונה של המדינה ופוגמת בטעם קיומה.

לחיות למען המשך הקיום היהודי במדינת ישראל משמעו, שכל אדם יראה את עצמו כבעל חוב לאלה שמסרו את מלוא חייהם למען העם והמולדת
ולמענו באופן אישי. משמעו, בפועל, לחיות על פי עקרונות של הגינות, של חוק ומוסר, לחיות על פי סולם ערכים המכבד את הזולת. לעבוד,
להביא תועלת - זהו המעט הנדרש, עוד לפני שמוסיפים על כך פעילות יזומה למען חיזוק ושיפור חוסנה החומרי והרוחני של המדינה ושל אזרחיה.

                                                                                         מתוך הספר: מעל מישור החולין - עיונים בחגי ישראל - שרה שוב -  הוצ' מכון מופ"ת

זזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז

 שירי יום הזיכרון

                                        אסף, ערך וכתב עופר גביש 
אחי גיבורי התהילה

https://www.gavisho.com/%D7%90%D7%97%D7%99-%D7%92%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%AA%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%94

הרעות

https://www.gavisho.com/%D7%94%D7%A8%D7%A2%D7%95%D7%AA

ללכת שבי אחריך

https://www.gavisho.com/%D7%9C%D7%9C%D7%9B%D7%AA-%D7%A9%D7%91%D7%99-%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%9A

בתי את בוכה או צוחקת

https://www.gavisho.com/%D7%91%D7%AA%D7%99-%D7%90%D7%AA-%D7%91%D7%95%D7%9B%D7%94-%D7%90%D7%95-%D7%A6%D7%95%D7%97%D7%A7%D7%AA

הייתי נער

https://www.gavisho.com/%D7%94%D7%99%D7%99%D7%AA%D7%99-%D7%A0%D7%A2%D7%A8

צ'יזבאט

https://www.gavisho.com/%D7%A9%D7%99%D7%A8-%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%96%D7%91%D7%98

היה הוא אפור

https://www.gavisho.com/%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%94%D7%95%D7%90-%D7%90%D7%A4%D7%95%D7%A8

לא אשכח זאת רעי

https://www.gavisho.com/%D7%9C%D7%90-%D7%90%D7%A9%D7%9B%D7%97-%D7%96%D7%90%D7%AA-%D7%A8%D7%A2%D7%99

יותר מזה אנחנו לא צריכים

https://www.gavisho.com/%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%9E%D7%96%D7%94-%D7%90%D7%A0%D7%97%D7%A0%D7%95-%D7%9C%D7%90-%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%99%D7%9D

שיר הגשר

https://www.gavisho.com/%D7%A9%D7%99%D7%A8-%D7%94%D7%92%D7%A9%D7%A8

הודי חמודי

https://www.gavisho.com/%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99-%D7%97%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99

העיניים של תוליק

https://www.gavisho.com/%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%A7

מסביב למדורה

https://www.gavisho.com/%D7%9E%D7%A1%D7%91%D7%99%D7%91-%D7%9C%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%94

היו לילות -

https://www.gavisho.com/%D7%94%D7%99%D7%95-%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA

ליל חניה

https://www.gavisho.com/%D7%9C%D7%99%D7%9C-%D7%97%D7%A0%D7%99%D7%94

כי האדם עץ השדה

https://www.gavisho.com/%D7%9B%D7%99-%D7%94%D7%90%D7%93%D7%9D-%D7%94%D7%95%D7%90-%D7%A2%D7%A5-%D7%94%D7%A9%D7%93%D7%94

גשם אחרון

  https://www.gavisho.com/%D7%92%D7%A9%D7%9D-%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%9F  

חזק חזק

https://www.gavisho.com/%D7%97%D7%96%D7%A7-%D7%97%D7%96%D7%A7

זזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז

                           
                                    מספד

 השיר ״מספד״ נכתב בשנת 1948 ע״י המשורר משה טבנקין.
בעקבות נפילתם בקרב של 2 האחים ירובעל והלל לביא  מקיבוץ עין-חרוד

מִסְפֵּד

                                     https://youtu.be/Dh6mGaz1pTI

                                -----------------------------------------------------------------------

זזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז

פ ס ח

תכנית הפעילויות לחג הפסח   -  לליל הסדר,  לשביעי של פסח  ולימי חול המועד
א.
בתכנית מוצעים  נושאים למחשבה ולדיון במשמעויותיו של החג:
הערות והארות על הטקסט של ההגדה. ושאלות מנחות להבהרת ערך החירות,
ולהבנת המשמעות החברתית מוסרית של סיפור יציאת מצרים.
ב. 
חידון משחקים ושעשועונים סביב נושאי החג.
ג.
לחן חדש ונחמד לקושיות ה"מה נשתנה".  נסו אותו על הילדים.
ד.
בתכנית חול המועד של פסח מובא הטיול מתוך הספר: "לטייל עם חגי ישראל"
הטיול מאיר את ערכי חג הפסח ואת ההיסטוריה שלו מכמה נקודות ראות.

-------------------

א

סיפורו של חג הפסח מתאר את היציאה מעבדות לחירות. על כן שמו השני של החג הוא "חג החירות".
- שאלו את היושבים סביב השולחן החג, והתחילו בילדים הצעירים שלומדים על חג הפסח בבית הספר:
א. מהי חירות?
ב. האם חג הפסח, באופן שמסורת ישראל עצבה אותו, מחנך על ערך החירות?
אל תתפלאו אם תקבלו תשובות כמו: חירות זה לא לעבוד  //  חירות זה לעשות מה שבא לי  // 
איך מגיעים הילדים להבנה כל כך לא נכונה של ערך החירות?   

א. חרות ועבודה
היפוכה של החירות היא העבדות, או שעבוד. והעבדות של בני ישראל במצרים מתוארת כעבודה קשה. 
מכאן נובעת סכנה של זיהוי המושג עבדות עם עבודה קשה.
סיבה אחרת לזיהוי השגוי הזה הוא הקרבה הלשונית בין המילים "עבודה" ו"עבדות"  (שתיהן נובעות מאותו השורש).
*  נסו לברר אם יש קירבה לשונית כזאת גם בשפות אחרות שאתם מכירים. ותגלו שלא. למשל:  באנגלית - עבודה-work slavery- עבדות //  . 

   אבל יש קרבה בין עבודה לחירות: labour  -  liberty 

הזיהוי בין עבודה ועבדות הוא שגוי, משום שהעבודה היא ערובה לחירות:
את החירות של עם ישראל במדינתו העצמאית ("להיות עם חופשי בארצנו") אי אפשר היה להשיג ללא עבודה קשה.
גם אדם פרטי חייב לעבוד כדי להיות חופשי.

ב. האם "לעשות מה שבא לי" – זוהי חירות?
נניח ש"בא לי" (או למישהו אחר) לעשות דברים מזיקים. אז לעשות מה שבא לי אינה חירות אלא "מתירנות" ואפילו "הפקרות".
מסתבר שגם לחירות / לחופש / יש גבולות.
והגבולות הם: מצד אחד - השעבוד, אבל מן הצד השני - ההפקרות. החירות היא שביל הזהב בין עבדות למתירנות והפקרות.

- האם "לעשות מה שבא לי, בתנאי שלא אפגע באחרים" זוהי חירות?
גם זה לא תמיד נכון. כי אדם שמתמכר לסמים, לאלכוהול,  לשטיפת מוח, או לכל דבר ממכר אחר – "בא לו" להתמסר להתמכרות שלו.
ושעבוד להתמכרות גופנית או נפשית זהו שעבוד איום ונורא.

השעבוד יכול להיות פיזי או נפשי והוא יכול לבוא מבחוץ - ממשעבד חיצוני, או לשעבד מבפנים - כגון: ההתמכורויות למיניהן.
החירות דורשת גם שליטה עצמית, וגם חשיבה משוחררת.

מהי חירות?  איך מבינים את הערך הכול כך חשוב הזה?

חירותו של עם היא כאשר הוא חי במדינה עצמאית משלו על פי חוקיו, אמונותיו וערכיו, וללא כפיה מבחוץ או מבפנים.
וחירותו של אדם היא כאשר הוא בוחר בעצמו את דרכו ומעשיו, ללא כניעה לשטיפת מוח וידיעות כוזבות, שנכפים עליו מבחוץ,
ללא השתלטות של זרים על חייו.  ללא התמכרות פיזית או פסיכולוגית שמכניעה את חירותו.  ושהוא יכול להביע באופן חופשי את דעותיו.

תרגיל:
                   משה  ופרעה 
מי מביניהם חופשי?    ממה הוא חופשי?
מי מהם משועבד?      למה הוא משועבד?

פרעה הוא השליט על הכול, לכאורה הוא חופשי מכל כפיה מבחוץ. אבל אילו פרעה היה באמת אדם חופשי – האם הוא היה מדרדר את עמו ואת ארצו
לקטסטרופות הנוראות של מכות מצרים, ממכה למכה בלי לעצור עד למכת הבכורות? (אפשר להשוות את מה שקורה לחיילים הרוסים הרבים שנהרגים כיום באוקראינה למכת הבכורות במצרים. ואת פוטין לפרעה). התמכרות ליצרי שלטון וכוח - גם זה סוג של שעבוד.

משה יכול היה להיות נסיך עשיר ומפונק במצרים, אבל הוא בחר להיות נאמן לערכיו המוסריים ולפעול למען גאולת ישראל מעבדות מצריים.
הוא בחר בדרך הקשה מתוך מודעות גמורה . אמנם על פי הסיפור המקראי אלוהים שלח אותו לגאול את בני ישראל ממצרים. אבל עובדה זו אינה הופכת אותו
לאדם משועבד. כי הבחירה הייתה כולה שלו וכולה ערכית וחיובית.

ב.    האם ההגדה של פסח מחנכת לחירות?

האגדה של פסח היא אוסף של קטעים ממקורות שונים ומתקופות שונות. כדי ללמוד על יחסה של ההגדה לערך החירות, צריך להקדיש לה מחשבה רבה.
הנה לדוגמה - קטע הפתיחה של ההגדה, שמציג את הגרעין הרעיוני של ההגדה כולה:
א.
    הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם  / כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל  כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח  / 
    הָשַׁתָּא הָכָא – לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל,   הָשַׁתָּא עַבְדֵּי – לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין

בפתיחה להגדה יש שלוש הכרזות, שלכאורה אין קשר ביניהן. אבל מסתבר שיש קשר והוא משמעותי מאוד, ועומד ביסוד מצוות המוסר של התורה כולה: 
ההכרזה הראשונה (עבר) - היא על "לחם העוני"  (המצה שעל השולחן), שמייצג את העבדות במצרים .
ההכרזה השנייה (הווה) - אנו מצווים להזמין לחוג ולסעוד עמנו את מי שרעב (כל דכפין) ונצרך (דצריך) - עניים ובודדים. 
והקשר ביניהם:  מניסיוננו המר בעבר הסקנו מסקנה מוסרית. לא לנהוג באחרים כפי שנהגו בנו. כמו שאמר הלל: "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך".
ההכרזה השלישית (עתיד) - אם כך ננהג - ניגאל.  כלומר, ההתנהגות המוסרית (הזמנת הנצרך והרעב לחגוג ולסעוד עמנו בחג) היא הערובה לגאולה.
ואף זאת:    העבדות מזוהה כאן עם הגלות .  והחירות  מזוהה כאן עם ארץ ישראל.

זיכרון העבדות במצרים והגאולה ממצרים מופיע כהנמקה לרבות ממצוות המוסר בתורה. ויובאו כאן רק שתי דוגמאות מתוך רבות:
*  וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:  (שמות כג, ט) - אתם, מניסיונכם, יודעים מה מרגיש הגר שמשעבדים אותו ולכן תתנהגו עמו אחרת
   משהתנגו אתכם.
*  לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה:  מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:   (ויקרא יט, לה-לו)

עוד על היבטים של חירות בהגדה
ב.
תרבות השאלה:  החירות מתחילה משאלת שאלות. מְאִי קבלה של הדברים כמובנים מאליהם. ראשיתה של החירות היא בשאלת שאלות.
בליל הסדר מחנכים את הילד, באמצעות הקושיות שהוא שואל, והן שפותחות את הסדר,  שחשוב ולגיטימי לשאול שאלות. 
מכאן גם הגישה הסובלנית והמעודדת אל שאלותיהם של ארבעת הבנים.
ג.
בנוסף להתייחסות הישירה לעבדות הפיסית של עם ישראל במצרים, יש גם התייחסויות לסוגי עבדות רוחנית. המושג "גְּנוּת" (כלומר מה שראוי לגנאי) מתייחס לדברים שהם בחזקת עבדות רוחנית.
כך "העבודה הזרה": "מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ"... והכוונה לעבודת אלילים. וראוי שנבדוק מה בעינינו היום נחשב כעבודת אלילים.
ד.
גם הירידה מן הארץ נתפסת כגְּנוּת. כעבדות רוחנית. ומאחר שיעקב נאלץ לרדת מן הארץ למצרים, מוצגת ירידתו, בהתנצלות, לא כירידה מתוך בחירה אלא
כ"אָנוּס עָל פִּי הַדִּבּוּר". והכוונה לדיבור האלוהי שנאמר בברית בין הבתרים. 
ה.
אנחנו חוגגים את "חג החירות" שלנו בטקס שנקרא "סדר"?   שאלה לדיון:  מה בין "חירות" ל"סדר"?
אפשר להציג את השאלה בצורה כזאת:
היה מי  שאמר: "עם משונה הוא העם היהודי – יש לו חג  שמתיימר לחנך לחירות והוא כובל אותו בכבלים של סדר והגדה. אין בחגיגת הפסח שום מרחב לחירות אישית. 
את החירות צריך לחגוג בצורה של חג קרנבלי, שבו משעים את כל החוקים והכללים וההירארכיות ואפשר להשקיף על המציאות מזווית חדשה, משוחררת מהרגלים
ומדפוסים מקובעים."  -   האמנם?    מה בין חירות לסדר? - מהו המסר שמסתתר בתוך הצורה המאורגנת של ה"סדר" כתכנית החגיגה?

                                                                                    עוד בנושא זה ראו במבוא לטיול פסח. בהמשך.

       *       *       *       *       *       *       *

בכל דור ודור  חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִילּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרָיִם
כאשר מגיעים למשפט זה בזמן קריאת ההגדה אפשר לעצור,
ואז כל ל מי שירצה  יספר מהי המצרים שלו  ואם או איך יצא ממנה.

ננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננ

                            חידון א-ב להגדה של פסח      

א - מבשר הגאולה אשר יבוא לפני המשיח ויתרץ קושיות ובעיות (כולל השאלה אם לשתות 4 או  5 כוסות יין בפסח).        
ב - מאכל בצלחת הסדר אשר מסמל את קרבן החגיגה בפסח, שהיה נהוג בזמן שבית המקדש היה קיים. כיום הוא זכר לחורבן המקדש.          
ג -  מי אמר (בהגדה): "כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו - ואלו הם: פסח, מצה ומרור".      
ד - מהו הפזמון החוזר לפיוט, שמתחיל במילים אלו: "כמה מעלות טובות למקום עלינו – אילו ..."   
ה - מי זאת ה"היא שעמדה"?   (הקטע שמתחיל במילים: "והיא שעמדה לאבותינו ולנו " מתחיל ב-וו החיבור, שקושר אותו לקטע   שלפניו. 
                                                                                            לכן את התשובה לשאלה "מי זאת ההיא שעמדה?"   יש לחפש בקטע שלפניו).                                                                                                                            
ו - מהי המצווה מן התורה שממנה התפתחה ההגדה של פסח?     
ז - מהו הסמל לקרבן הפסח בצלחת הסדר?     
ח - מה מבקשים מה' שישפוך על הגויים אשר לא ידעוהו?
ט - הפיוט "אדיר במלוכה" כתוב באקרוסטיכון - לפי סדר ה-א.ב. איך מכונים המלאכים (נאמני ה') באות ט'?   
י  - מיהו זה ש"נסב לאחור" בצאת ישראל ממצרים?   
כ - מהו  ה – "אחד עשר מי יודע?"   
ל - מיהו זה "שביקש לעקור את הכול"?    
מ - "מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון שהיו מסובין בבני-ברק, והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה"...
       התל של בני ברק העתיקה נמצא ליד צומת כבישים ידוע. מה שמו?    
נ - מהו החודש שבו נגאלו ישראל ובו הם גם עתידין להיגאל?       
ס - ששה - מי יודע?  
ע - מהי המילה הפותחת את התשובה לשאלות הילד ב"מה נשתנה"?
     ע - מה היו אבותינו "מתחילה" ... לפני "שקרבנו המקום לעבודתו"?
פ - כיצד צריך אתה (האב) לנהוג עם הבן הרביעי שאינו יודע לשאול?   
     פ - מה בנו בני ישראל לפרעה במצרים?  
צ - מהו כינויו של האפיקומן בהגדה?    
ק - איך קוראים לשאלות ששואל הילד הקטן בפתיחת הסדר? 
     ק - ההגדה מסתיימת בששה מזמורי הלל מתוך ספר תהילים. מה הקשר שלהם לאות "ק"?   
ר - "כל דכפין" פירושו: כל מי ש...  
ש - מהי המגילה הנקראת בחג הפסח.?
ת  מיהו ששתה את המים בחד-גדיא?  

         תשובות

א   - אליהו הנביא;
ב - ביצה;
ג  - (רבן) גמליאל;
ד - דיינו;
ה - ההבטחה בברית בין הבתרים;
ו - והיגדת לבנך;
ז - זרוע;
ח -חמתך;
ט -טפסריו;
י - ירדן;
כ - כוכביא;
ל - לבן הארמי;
מ - מסובין;
נ - ניסן; 
ס - סדרי משנה; 
ע - עבדים היינו; /  עובדי עבודה זרה;
פ - פתח לו; /  פיתום ורעמסס  (ולא פירמידות);
צ - צפון;
ק - קושיות; /  תהילים קי"ג-קי"ח;
ר - רעב;
ש - שיר השירים;
ת - תורא;

     ------------------------------------------------------------ 

                                         משחקים   

 1. זה הסוד שלי - אחד המשתתפים בוחר מושג הקשור בחג הפסח. המשתתפים יגלו מהו המושג באמצעות שאילת שאלות, שהתשובות עליהן יכולות להיות רק כן או לא.

2 . סיקול אותיות – אָנַגרָמָה – מושגים וביטויים הקשורים לחג  הפסח - הדפיסו מראש רק את המושגים המשובשים, חלקו בין החוגגים ובקשו מהם לגלות את ההמושגים                שמסתתרים בתוך כל שיבוש ולהחזיר את האותיות למקומן הנכון. להלן מספר דוגמאות:    1. מהי בידינוע  - עבדים היינו      2, שלח סרפך - כשר לפסח      3. צח מתוגה - חג המצות                                                                                                                                          4. רספך - כרפס               5. אלא המח  - הא לחמא        6. ימריץ אתמיץ - יציאת מצרים

3. מכות מצרים בפנטומימה -   משחק פנטומימה של דמות מצרי המוכה באחת ממכות מצרים. על הנוכחים לגלות מהי המכה.
     (כגון: הליכה בחושך או בברד; גרוד עצבני של העור  (שחין);  גרוד + מכות על העור כדי להרוג כינים; בכי וקינה על הבכורות; 

  --------------------------------------  

ג.
לחן חדש לקושיות ה"מה נשתנה" - מאת ישראל קוט. 
את הניגון המוכר והמקובל למזמור ״מה נשתנה״ , חיבר המוסיקאי, איש חיפה - אפרים אבילאה,
והוא גם מופיע ביצירתו המוסיקלית - האורטוריה ״חג החרות״.

את המנגינה שמוצגת כאן חיבר המוסיקאי ישראל קוט והוא גם מבצע אותה.

----------------------------------------------------

                          טיול פסח 

       מתוך הספר "לטייל עם חגי ישראל"   מאת: שרה שוב

        מבוא

מקומות ונופים רבים בארץ ישראל מתקשרים עם הנושאים ועם הערכים של חג הפסח. כאלה הם:  
ירושלים, שאליה מכוונת מצוות העלייה לרגל; שדות הדגן במרחבי הארץ, המבשילים לקראת קציר העומר; פריחות האביב בנופי הבר המפארות את חג האביב; ופריחות עצי הפרי הנזכרים בשיר השירים; אתרים אחדים המתקשרים לדמותו של אליהו הנביא, וכן גם ציפורי - גן לאומי בגליל התחתון, שבו נחשפה עיר עתיקה מימי הבית השני ואחריו.
מה לציפורי ולחג הפסח?
בציפורי נערכה ונחתמה המשנה. ובה, במסכת "פסחים", נמצאים היסודות של ליל הסדר ועקרונות ההגדה של פסח.
כשמעיינים במשנה, ובמקביל מבקרים בציפורי ועוקבים אחרי אורחות החיים של תושביה באותה תקופה, ניתן להבין חלקים חשובים בהגדה.

מסכת פסחים (פרק עשירי) כיסוד להגדה של פסח:
ההגדה נבנתה כולה סביב מצוות "והגדת לבנך" (שמות פרק יג, 8), והיא עוסקת בשאלות של מה להגיד ואיך להגיד. המסרים של ההגדה מתרכזים בשאלות ערכיות של עבדות וחירות ובמשמעותן בכל דור ודור. הפעילויות במהלך הסדר מכוונות להעברת המסרים האלה לדורות הבאים. ה"איך" וה"מה"  ב"הגדת לבנך" מנוסחים ומודגמים בפרק י' של מסכת פסחים בשני משפטים ממצים:
א.      "לפי דעתו של בן אביו מלמדו" – כלומר, לפי מידת הבנתו של הבן אביו מלמדו את סיפור יציאת מצרים.
ב.      "מתחיל בגנות ומסיים בשבח " – כלומר, מתחיל בעבדות – במה שראוי לגנאי, ומסיים במה שראוי לשבח – בגאולה ובשבח לקב"ה.
        "לפי דעתו של בן אביו מלמדו" - המשמעות הדידקטית של צורת הסעודה:
כל החלק הראשון של ההגדה מוקדש לאמצעים דידקטיים. כגון, שאת סיפור יציאת מצרים יש לספר רק "בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך", שהם "אמצעי ההמחשה" להגדה, וכגון ההמלצה כיצד להגיב לשאלות שונות של ארבעה טיפוסי בנים.
אבל עוד לפני שמגיעים לחלק ה"מגיד" של ההגדה, יש חשיבות רבה לצורת ההתכנסות בליל הסדר ולצורת האכילה, שנעשים באופן שונה ממה שהיה נהוג בשאר ימות השנה.
החריגה מן המקובל גם היא אמצעי דידקטי, כי היא אמורה לעורר את סקרנותו של הילד, שיבחין בשינויים וישאל שאלות. הילד קשוב יותר להסבר שבא בעקבות שאלה ששאל מאשר להסבר כפוי ללא התעניינות קודמת.
מהי התשובה לשאלת ה"מה נשתנה?"
השאלה: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?" מורכבת מארבע קושיות (שאלות, קשיים) המתארות את השינוי. מכאן, שפירוש השאלה אינו במה שונה הלילה הזה, כי אם  מדוע שונה הלילה הזה. והתשובה לשאלה זו היא: "עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלוהינו משם"... 
השינויים בהרגלי ההתכנסות והאכילה, המפורטים בארבע הקושיות, מקורם בסעודת האצולה היוונית רומית, שסדר ליל הפסח אימץ לעצמו כדגם. סעודה זו, שכללה גם שיחה ודיון בנושא מסוים, נקראה סימפוזיום. הכוונה בחיקוי צורת הסימפוזיום היתה לסמל את תחושת היות בני חורין. שכן הרומאים היו אדוני הארץ, בני החורין, ועם ישראל היה משועבד להם מבחינה מדינית.
מאפייני הסעודה האריסטוקרטית מצויים במשנה במסכת פסחים:
המשתתפים היו "מסובים" על גבי ספות נמוכות, נשענים על כרים, וארוחתם הוגשה על שולחנות קטנים. הסימפוזיום היה מלווה בשתיית שלוש כוסות יין. בסדר פסח שותים ארבע כוסות, שכל אחת מהן פותחת פרק בהגדה. בתחילת הסעודה היו טועמים מיני ירקות במטבלים, שהיום אנו קוראים להם מתאבנים. אלה הם המרור, החזרת והכרפס, שאנו אוכלים בפתיחת הסדר, ומטבילים במי מלח ובחרוסת. אחר כך היה מגיע צלי בשר, שבהגדה מכונה "פסח". בסיום הארוחה היו מוגשים פרפראות ודברי מתיקה, בליווי שירה ולפעמים ריקודים ויציאה החוצה אל הרחובות. שלב זה של הסימפוזיום הוא ה-אֶפִּי (אחרי) קוֹמוֹ (הטקס, הסעודה), או בלשון המשנה: אפיקומן.
החלקים הראשונים של הסעודה אומצו כולם לחגיגת ליל הסדר, ואף זכו ל"גיור כהלכה" באמצעות מדרשים שתלו בהם משמעויות סמליות. ואילו ה"אפי-קומו" אינו מתאים לרוחה הרצינית של מצוות "והגדת לבנך". לכן המשנה מבטלת אותו וקובעת ש: "אין מפטירין (מסיימים) אחר הפסח (סעודת הפסח) אפיקומן". ומאחר שאין מסיימים את הארוחה בסגנון הסימפוזיום, הנהיגו לסיים את הארוחה באכילת כזית מצה, שתחזיר אותנו למסרים של ליל היציאה ממצרים. למצה הזאת, שאנו מפטירים בה את הסעודה, קוראים, איך לא, אפיקומן.
הסעודה החגיגית התקיימה באולם שנקרא בלטינית: טרקלין. פרוש המילה: טריי-שלוש, קליניום-מיטות או ספות. בוילה דיוניסוס בציפורי נראה בבירור מקומן של שלוש הספות ברצפת הפסיפס של הטרקלין.

"מתחיל בגנות ומסיים בשבח" – מבנה הטקסט של ההגדה 
ההגדה אינה מספרת את הסיפור המקראי של השעבוד והיציאה ממצרים, כי אם עוסקת בנושאי אמונה וגאולה ובבעיות ערכיות שהטרידו את חכמי ישראל בדורות של כתיבת ההגדה (כאלף חמש מאות עד אלפיים שנה אחרי יציאת מצרים). בכך היא מעבירה אלינו מסר, שגם אנו נשאל שאלות לגבי המשמעות של עבדות וחירות, שעבוד וגאולה בזמננו.
המילה "גנות" מתייחסת לכל מה שהוא שעבוד - גופני, רוחני, נפשי או תרבותי. המילה "שבח" מחוברת אל הגאולה ואל מי שגאל אותנו. העיקרון הבסיסי הוא, אפוא, עיקרון אופטימי: פתיחה בעניין הראוי לגנאי וסיום בגאולה, בתקווה  ובהודיה.
עקרון זה מכתיב את מבנה ההגדה, שנערכה בגולת בבל שנים רבות לאחר חתימת המשנה בציפורי. ההגדה כולה נפתחת בגנות: "הא לחמא עניא ..." ו"עבדים היינו...", ומסתיימת בשבח: "לשנה הבאה בירושלים", ועל פי אותו עיקרון בנוי גם כל קטע בהגדה (כך הקטעים "הא לחמא", "עבדים היינו", "דיינו" ואחרים).
הגנות מתייחסת לעבדות. אבל לא רק לשעבוד הפיזי והלאומי שעם ישראל היה נתון בו במצרים, כי אם גם לגילויים של עבדות רוחנית ונפשית, שהיו בתקופות אחרות. לפיכך, במקביל לקטע "עבדים היינו" ישנו בהגדה הקטע הפותח ב"מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו". חכמי ישראל ראו בעבודת אלילים עבדות רוחנית, והיא מוצגת כגנות.

סוגים אחרים של גנות הם הירידה מן הארץ, ויתור על זהות יהודית והתבוללות. אפשר ללמוד זאת מן המדרש על הקטע היחיד המצוטט מן התורה בעניין השעבוד ויציאת מצרים, ופותח במילים: "ארמי אובד אבי"  (דברים פרק כו, 9-5). הביטוי "וירד מצרימה" מקבל בהגדה הסבר שיש בו מן ההתנצלות: "אנוס על פי הדיבור". כלומר, ירידת יעקב למצרים הייתה מאונס בעקבות הדיבור האלוהי בברית בין הבתרים, שחזה את הירידה למצרים. התנצלות על מעשה מצביעה על יחס שלילי אליו. הירידה למצרים נתפסת כגנות. התנצלות נוספת מופיעה במדרש על  "ויגר שם": "מלמד שלא ירד יעקב אבינו להשתקע במצרים, אלא לגור שם" (באופן זמני, בחזקת גר). והמשפט: " וַיְהִי שָׁם לְגוֹי" נדרש: "שהיו מצוינים שם", כלומר שהיו להם ציונים, סימני היכר תרבותיים: "בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים, שלא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם, ולא גילו את מסתורין שלהם, ולא היו פרוצים בעריות." (מדרש תהלים  מזמור קיד).
בעיות של ירידה מן הארץ, של אובדן זהות והתבוללות לא הטרידו את דור יוצאי מצרים, כי אם את דורו של ר' יהודה הנשיא, ועל כן הם מוצגים כגנות. 

"והגדת"
במסכת פסחים (פרק י משנה ה') קובע רבן גמליאל מהו המינימום שיש להגיד כדי לצאת ידי חובת מצוות "והגדת". הקטע מופיע בשלמותו בהגדה של פסח:
"רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו,            ואלו הן: פסח, מצה ומרור - - - " (ה"פסח" הוא בשר השה שנשחט בערב היציאה).                מדוע שלושה אלה כל כך חשובים, שבלעדיהם אין יוצאים חובת הגדה? משום שאלה הם המאכלים הסמליים שנאכלו בליל היציאה ממצרים: "וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ
וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ: (שמות פרק יב, 8), ואכילתם היא אקט של שחזור המעמד הגדול והזדהות  פיזית וחושית עם  חווית ליל היציאה ממצרים.
ההוראה של רבן גמליאל מסתיימת ברעיון מסכם:
            "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם".
את המשפט הזה אפשר לפרש בשני אופנים שונים: מצד אחד, כל אדם צריך להרגיש כאילו הוא בעצמו יצא ממצרים ולחוש את  גודל המעמד של יציאה מעבדות לחירות.
מצד שני, כל אדם בכל זמן חייב להזדהות עם החוויה של יציאה מעבדות לחירות ולברר לעצמו את המשמעויות של ערך החירות לדורו ולזמנו.

טיול פסח   -   המקום בו נולדה ההגדה

תעודת זהות:

א  משך הטיול: יום שלם
ב  אזור הטיול: ציפורי ויודפת בגליל התחתון         
ג  הפסקת אוכל: בגן לאומי ציפורי או ביער אלוני תבור

ד  מידע שימושי:
גן לאומי ציפורי
* שעות פתיחה: אפריל-ספטמבר: 17:00-08:00 אוקטובר–מרץ:  16:00-08:00
* טל: 04-6568272
* כניסה בתשלום

ה   ציוד:
הגדה של פסח
מפת סימון שבילים מס' 3 - הגליל התחתון העמקים והגלבוע                      

ו  המלצות:
1. בפסח ובסוכות מתקיימים בציפורי סיורים מודרכים חינם. משך הסיור המודרך כשעה, ואין         
    הוא מכסה את כל האתר.
2. בחנות האתר בבניין המבואה מוקרן הסרט "ציפורי – פאר הגליל כולו". אורך הסרט
   כשמונה דקות. יש לפנות לקופת החנות ולבקש את הקרנתו.
3. עוד במבואה, תבליט טופוגרפי של ציפורי, המקל על ההתמצאות באתר.
4. על נושא פסיפסי בתי הכנסת הקדומים ראו בטיול ראש השנה - בעקבות בתי הכנסת.

ערכי חג הפסח במסלול הטיול
לציפורי, עיר הפסיפסים המרהיבים, יש נקודות חיבור רבות עם חג הפסח בנוסף לעובדה שכבר צוינה:
א. בציפורי נחתמה המשנה ובה הבסיס להגדה של פסח.
ב. עד למצרים לא נרחיק הפעם, אבל איפה עוד בארץ אפשר למצוא אזכור יפהפה של ארץ הפרעונים כמו פסיפס חגיגות הנילוס בציפורי.
ג. התבנית הרעיונית בהגדה של פסח, הנפתחת בהבטחה לאברהם אבינו ומסתיימת בגאולה, מופיעה גם בעיטורים של בתי כנסת עתיקים, ואנו נעקוב אחר משמעויותיה ברצפת הפסיפס
   של בית הכנסת המפואר בציפורי.
ד. גלגל המזלות, המופיע במרכז הפסיפס של בית הכנסת, מסמל את לוח השנה העברי. חשיבותו הרבה של הלוח היא בקביעת זמני המועדים של עם ישראל. הקפדה על זמני  המועדים חשובה לצורך שמירה על לוח זמנים אחיד לכל עם ישראל. הלוח העברי נקבע על פי  חג הפסח שחל בניסן, ה"ראשון לחודשי השנה" (שמות פרק יב, 2).
ה. בווילה דיוניסוס, בית אמיד בפסגת ציפורי, יש פסיפס יפהפה המפאר את רצפתו של חדר האירוח. ארגון הפסיפס והתרשימים התלויים בחדר הכניסה יבהירו כמה ממנהגי                        ההתכנסות והסעודה בתקופה הרומית, ששימשו בסיס לסעודת ליל הסדר.
ו. ציפורי היתה עיר מעורבת שבה חיו, זה לצד זה, יהודים ונכרים. מציאות זו של חיים משותפים, מתוך שלום וכבוד הדדי, יכולה להסביר את התופעה של פתיחות תרבותית והשפעה           הדדית, שתוצאותיה ניכרות בחגיגת ליל הפסח.
ז. בחלקו השני של הטיול נפגוש עיר עתיקה אחרת - יודפת. סיפורן של שתי הערים, ציפורי ויודפת, בימי המרד הגדול, חושף שתי השקפות שונות על משמעות הערך "חירות", שהוא            הערך המרכזי של "חג החירות".

תיאור הטיול

הטיול נפתח בסיור בציפורי, על אתריה ופסיפסיה היפים ומאגר המים הגדול והמרשים שלה. משם ממשיכים אל יודפת - תל חרבות מימי המרד בגדול, שסיפורה יוצג כניגוד לסיפורה של ציפורי במרד הגדול. משם להר האחים - סיפורם של האחים קשור במלחמה ביודפת. מפסגת ההר תצפית נוף נהדרת, המסכמת את מסלול הטיול.
בין התחנות או בסיום הטיול, מומלץ לבקר ביער אלון התבור, המשתרע על פני כל דרומו של הגליל התחתון.

1.  ציפורי
איך מגיעים: נקודת המוצא ב"צומת המוביל", מדרום מערב לבקעת בית נטופה. אליו מגיעים:
מדרום בכביש 77 מכיוון צומת ישי (מזרחית לצומת אלונים). ממערב בכביש 79 מכיוון צומת סומך. ממזרח בכביש 77 מכיוון צומת גולני. מצומת המוביל נוסעים מזרחה בכביש 79 לכיוון ציפורי ונצרת. אחרי כ-5 ק"מ בצומת ציפורי פונים שמאלה (צפונה). לאחר כמה עשרות מטרים מתפצל הכביש, שם פונים ימינה לכיוון הגן הלאומי ציפורי. אחרי כ-4 ק"מ מגיעים אל ביתן הכניסה, ממנו עוד כ-1 ק"מ עד לחנייה שליד בניין המבואה. מכאן מתחיל הטיול.

ציפורי העתיקה שוכנת על גבעה בגובה 289 מטר מעל פני הים, ברכס הדרומי של הגליל התחתון. ומוקפת גבעות נמוכות המכוסות ביער אלוני תבור. שמה ניתן לה משום שהיא "יושבת על ראש ההר כציפור" (תלמוד בבלי מגילה דף ו ע"א). מעיינות שופעי מים נובעים דרומית לה, ליד צומת ציפורי, ובגבעות שבינה לבין נצרת, ומהם הובילו שתי אמות מים אל המאגר הגדול שהזין את ציפורי. אדמתה של ציפורי פורייה, וכל סביבתה אזור חקלאי משובח. יתרון נוסף שעשה את ציפורי לעיר מרכזית וחשובה הוא קרבתה לדרך הים ולדרך שקשרה את טבריה עם נמל עכו.

פריחתה וגדולתה של ציפורי היתה בתקופה הרומית ביזנטית, ובמשך פרקי זמן ארוכים היא שימשה כבירת הגליל. לאורך כל התקופה הזאת היתה ציפורי עיר מעורבת בעלת רוב יהודי ומיעוט נכרי (תחילה פגאני ואחר כך נוצרי). השם "ציפורי"  נזכר במקורות - במשנה, בתלמוד ובמדרשים -  למעלה ממאה ושלושים פעמים, דבר המעיד על חשיבותה. כמו כן, נזכרת ציפורי פעמים רבות בכתבי יוסף בן מתתיהו, אצל היסטוריונים רומיים וביזנטיים, בתעודות צלבניות ועותומניות ובספרות עולי הרגל.
ציפורי נוסדה, כפי הנראה, בתקופת שיבת ציון, אך ראשית פרסומה כעיר חשובה בימי אלכסנדר ינאי (סוף המאה השנייה לפנה"ס). למן הכיבוש הרומי בשנת 63 לפנה"ס, שימשה ציפורי כעיר מרכזית לגליל היהודי.
בתקופת המרד הגדול  (70-66 לספירה), ציפורי לא הצטרפה למורדים. כשצבא רומי בפיקודו של אספסינוס הגיע לגליל כדי לדכא את המרד, ציפורי שלחה משלחת לכרות עמו ברית שלום. על כן לא נפגעה, ואף זכתה לכבוד מיוחד לטבוע מטבעות כעיר עצמאית. בתקופת מרד בר כוכבא, בשנים 135-132, הודחה ההנהגה היהודית, ובמקומה נתמנתה הנהגה נכרית ושם העיר שונה לדיוקיסריה. בתקופה זו הוגלה לציפורי רבי יוסי בן חלפתא, שהקים בה את בית מדרשו. בראשית המאה השלישית לספירה חזרה ההנהגה בעיר לידי היהודים, ואז עבר אליה רבי יהודה הנשיא ועמו הסנהדרין. בציפורי הוא ערך את המשנה וחתם אותה. בתקופת המשנה והתלמוד חיו בעיר חכמים רבים, וגם לאחר שהסנהדרין עברה לטבריה, בסוף המאה השלישית, הוסיפו להתקיים בה חיים יהודיים תוססים והיא הייתה מרכז ללימוד תורה. בשנת 351 לספירה פרץ בציפורי מרד הידוע בשם "מרד גלוס", שדוכא. בשנת 363 חרבה העיר ברעידת אדמה, אך היא שוקמה מהריסותיה ושבה לגדולתה. למן המאה החמישית הלכה והתחזקה בעיר הדת הנוצרית ונבנו בה כנסיות רבות.                                                  

ציפורי ירדה מגדולתה בתקופה הערבית, במאה השביעית לספירה. בתקופה הצלבנית היתה במקום עיר בשם לה-ספורי ומצודה. מכאן, בקיץ 1187, יצא הצבא הצלבני לקרב קרני חיטין  כנגד הצבא האיובי, בפיקודו של צלאח א-דין, ונחל תבוסה, שהביאה להתמוטטות ממלכת הצלבנים בארץ.
ד'אהר אל-עאמר, השליט הבדואי של הגליל במאה ה-18, ביצר את הכפר הערבי ספורייה ושיקם את המצודה הצלבנית. במאה ה-20 ישבו בכפר ובמצודה כנופיות ערביות שפעלו נגד היישוב היהודי. הכפר נכבש וניטש במלחמת העצמאות במבצע דקל. לאחר הקמת המדינה הוקם לידו המושב ציפורי.

ציפורי ומעמדה ביהדות
ציפורי, שלא מרדה ברומאים, המשיכה להתקיים ולפרוח תחת שלטון רומא ולקיים חייםותרבות יהודיים. במהלך השנים היו עליות ומורדות ביחסי היהודים עם שלטונות רומא, הוטלו גזרות כנגד הדת היהודית, ופרץ גם מרד נוסף – מרד בר כוכבא, שהסתיים בשפיכות דמים נוראה ובחיסול היישוב היהודי בדרום הארץ. אבל היהדות לא רק ששרדה, כי אם גם התפתחה ופרחה. את מקום עבודת הקורבנות בבית המקדש שחרב תפסו התפילה ולימוד התורה. המעבר החל בזכות רבן יוחנן בן זכאי, שבעצם ימי המרד הגדול העביר את המרכז הרוחני מירושלים ליבנה. הגדיל לעשות רבי יהודה הנשיא, שהמשיך את עבודת שהחל בה רבי עקיבא, מיין וארגן את כל מה שהתפתח בתחום ההלכה, שעד אז נלמד בעל פה. את כל החומר העצום הזה ערך רבי יהודה הנשיא בשישה סדרי המשנה, העלה אותם על הכתב וחתם. כל מה שנלמד ונהגה ביהדות אחרי חתימת המשנה התייחס אל המשנה והתגבש בשני התלמודים (הירושלמי והבבלי) ובכל ספרות ההלכה שאחריהם. המשנה היתה, אפוא, לבסיס החיים היהודיים והמחשבה היהודית בכל מקום ובכל זמן שיהודים חיו בו. על כן יש מי שמתאר את חתימת המשנה כמעמד הר סיני מספר שניים. רבי יהודה הנשיא, מי שהיה בעל הסמכות העליונה להעלות על הכתב, לערוך ולחתום את מה שהיה עד אז רק תורה שבעל פה, נתפס כממשיכו של משה רבנו, המנהיג הגדול שהוציא את עם ישראל ממצרים והוריד את התורה מסיני: "מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד" (גיטין דף "ט ע"א / סנהדרין דף  לו ע"א).

סיור בציפורי
ציפורי נחלקת לשני חלקים: העיר העליונה – האקרופוליס - היא העיר היהודית שהוקמה  בראשית ימי הבית השני, והעיר התחתונה, הרומית, שהוקמה במאה השנייה לספירה על פי עקרונות הבנייה של עיר הלניסטית. 
ברחובותיה הראשיים של העיר התחתונה מתוודעים אל המבנה הקלאסי של עיר בנויה בסגנון הלניסטי, סביב רחובות ניצבים ורחוב עמודים מרכזי (קרדו), שמשני צדדיו מדרכות מרוצפות באבני פסיפס ושורת חנויות. אפשר לדמיין את מבני הציבור הגדולים, את בית המרחץ הציבורי ואת השוק המרכזי בתפארתו. בציפורי נחשפו רצפות פסיפס מרהיבות, שלא כדאי לדלג על אף אחת מהן.
באקרופוליס נמצאים שרידי שכונה יהודית מרובת מקוואות, מבנה תיאטרון רומי, ווילה מפוארת שרצפת הפסיפס שלה מספרת את עלילות אל היין דיוניסוס. מן העיר העליונה צופים מערבה אל עבר מנזר על שם סנטה אנה וכנסיה צלבנית. במקום זה, על פי מסורת נוצרית, התגוררו חנה ויהויכין  הורי מרים אם ישו.
המצודה הניצבת בפסגת העיר מספרת את סיפור מלחמותיה בתקופות השונות. כיום משמש הבניין כמוזיאון לממצאים מחפירות העיר. מעל גגו יש תצפית נהדרת על כל הסביבה, ובימיםשל ראות טובה נראית מכאן פסגת החרמון.
סיום הסיור במאגר המים המרשים של ציפורי, המכיל 10,000 מ"ק, ממזרח לעתיקות ציפורי, קרוב לביתן הכניסה.

אתרי ציפורי מתוארים  בדף ההדרכה שמקבלים בכניסה, בשלטי ההסברה במקום, ובחוברת על ציפורי ואתריה, שניתן לרכוש בחנות במבואה. על כן נתרכז רק ברצפות הפסיפס.

רִצְפּוֹת הפסיפס של ציפורי בראי חג הפסח

א. בית חג הנילוס  

בקצהו הדרומי של רחוב העמודים (הקרדו) נתגלו מבנים ובהם רצפות פסיפס מרהיבות מהמאה החמישית. אחת מרצפות אלה, שנמצאה במבנה ציבורי גדול ממזרח לרחוב, מתארת את החגיגות במצרים בעת גֵאות הנילוס. למעלה מימין יושב אל הנילוס על גבי היפופוטם, שמפיו זורם ונמשך הנהר, ובמימיו דגים, צמחי מים עופות ודייגים. בצדה השמאלי של הרצפה נראית האלה המייצגת את מצרים, בדמות אישה חשופת חזה המחזיקה בקרן השפע.  קרוב למרכז נמצא הנילומטר - מכשיר למדידת גובה מי הנילוס. לכל אורכו מספרים, ולצדו אדם המטפס על גב אישה על מנת לחקוק מספר נוסף, שבע עשרה אמות, המציין את שיא הגובה שאליו הגיע הנהר. עוד על אותה רצפה העיר אלכסנדריה, בשמה הכתוב ביוונית, והמגדלור המפורסם שלה, שהוא משבעת פלאי העולם העתיק. ועוד נראים שם פרשים, מראות ציד, ציפורים וכתובת יוונית האומרת: "השתמש בהצלחה".
הנה כי כן פנים רבות יש לה למצרים ולא כולן קשורות בעבדות.

ב. רצפת הפסיפס של בית הכנסת כייצוג חזותי לתכנים של ההגדה
בציפורי פעלו בתי כנסת ובתי מדרש רבים. בתלמוד הירושלמי מסופר שלאחר מותו של רבי יהודה הנשיא, עבר ארונו בשמונה עשרה בתי כנסת. מבין כל אלה התגלו עד כה שרידים של בית כנסת במערב העיר ליד הכנסייה, ובית הכנסת הגדול מהמאה השישית, שנתגלה בצפון העיר, על רצפת הפסיפס המרשימה שלו.
הרצפה נחלקת לשבע רצועות רוחב. כל רצועה מחולקת למרובעים (ספינים) ובהם תמונות שונות, וכתובות בעברית וביוונית. חלק מן התמונות פגועות, אך ניתן לזהות את נושאיהן בעזרת השוואות ולימוד ממדרשים ומציורים במקומות אחרים. התמונות המופיעות בפסיפס זה מהוות בָּרֶצֶף שלהן ייצוג חזותי של הערכים והמסרים הבונים גם את ההגדה של פסח. הנושאים הנראים בתמונות הפסיפס מתוארים מכיוון הכניסה והלאה (ראו במקום תרשים ובו השלמות משוערות של החלקים שנפגעו) :
רצועה 1 - ביקור המלאכים אצל אברהם ושרה והבשורה על הולדת יצחק.
רצועה 2 - עקדת יצחק. בסָפין השמאלי נראים שני הנערים המלווים והחמור. בספין הימני תמונת העקדה, שנפגעה קשות. נותרו ממנה רק חלק מן האיל האחוז בסבך וחלק מגלימתו של
ברהם. לצד תמונת העקדה נראים שני זוגות נעליים, גדולות וקטנות, המיוחסות לאברהם וליצחק, שחלצו את נעליהם מפאת קדושת המקום.
רצועה 3 – גלגל המזלות. במעגל הפנימי מרכבת השמש רתומה לארבעה סוסים. במקום אל השמש, המוכר מפסיפסים של בתי כנסת אחרים, כאן מופיע השמש בעצמו, ולידו ירח וכוכב. סביב השמש מעגל המזלות – ליד כל ציור מזל מופיעים שמו ושם החודש בעברית. בארבע פינות הריבוע מייצגות ארבע דמויות נשים את ארבע עונות השנה, ולצדן מוצגים המסמלים את הפעולות החקלאיות של העונה.
רצועה 4 - שולחן לחם הפנים בבית המקדש ועליו שתים עשרה כיכרות לחם וסל ביכורים עשוי נצרים מלא בפירות הארץ. שתי יונים קשורות לסל מבחוץ (כדי שלא יטילו לשלשת על הפירות).
רצועה 5 - הקדשת אהרון לעבודת המשכן וקורבן התמיד.
רצועה 6 - חזית אדריכלית של מבנה, כנראה של ארון קודש או של בית המקדש. משני צדיו מנורות שבעת הקנים ולידן סמלים יהודיים: שופר וארבעת המינים.
רצועה 7 – זר ושני אריות. חוקרי ציפורי פרופ. זאב וייס ופרופ. אהוד נצר כותבים בספרם "פסיפס בית הכנסת בציפורי – הבטחה וגאולה", שכל התמונות מתחברות יחד למערך איקונוגרפי אחד, שיש לו משמעות אידיאולוגית דתית כוללת, והיא: ההבטחה המובילה אל הגאולה.
המסר שמאחורי ציור העקדה הוא ההבטחה שניתנה לאברהם בעקבות ניסיון העקדה: בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה' כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ: כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו:  וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי:       (בראשית פרק כב, 18-16)
גלגל המזלות מתפרש על ידי החוקרים כייצוג של "הברכה הטמונה בסדר האלוהי של היקום". השמש מייצג באופן חזותי אלגורי את כוחו של אלוהים ואת שלטונו בבריאה.
המקדש וכליו מסמלים לא את המקדש שחרב, אלא את הכמיהה והתקווה להקמתו מחדש של בית המקדש על הר המוריה. סל הביכורים ושולחן לחם הפנים מסמלים את השפע שירבה עם בוא הגאולה. האריות מסמלים את בית דוד, ממנו יצא המשיח.
בהגדה של פסח נזכרת הבטחה אחרת של אלוהים לאברהם, זו שניתנה בברית בין הבתרים (בראשית פרק טו, 18-13), משום שהיא מזכירה גם את הירידה למצרים. יש בה שני חלקים: "וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי": ו"לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת:" הבטחה זו מככבת בהגדה של פסח:
         "והיא (ההבטחה) שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו,
            אלא, שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם".
גם בהגדה, כמו בפסיפס, מתמקד החלק המרכזי והעיקרי בתיאור כוחו וגבורתו של אלוהים, שבאו לידי ביטוי בנסים שעשה לאבותינו בהוציאו אותם ממצרים. וגם ההגדה, כמו הפסיפס, מסתימת בתקוות הגאולה: "לשנה הבאה בירושלים".

ג. וילה דיוניסוס
הווילה הקרויה על שם דיוניסוס, אל היין במיתולוגיה היוונית, נמצאת באקרופוליס של ציפורי, שהוא לב הרובע היהודי. זהו בית עשירים מרווח ומרובה חדרים מן המאה השלישית לספירה. על עושרו אפשר ללמוד מרצפת הפסיפס הנהדרת שבטרקלין, אבל גם מן העובדה שיש בתוכו בית שימוש, שהוא סוג של מותרות שבתקופה הרומית היה קיים רק בבתי העשירים ביותר.
על הקירות בחדר הכניסה מוצגים שני רישומים המדגימים את מבנה הטרקלין על שלושת ספותיו ואת צורת הישיבה בהסבה על צד שמאל. ברצפת הטרקלין עצמו, בחלקים נעדרי הפסיפס, ניכר היטב מקומן של שלוש הספות (טריי קליניום) שנתנו לחדר את שמו: טרקלין. הטריי קליניום היו מסודרות בצורת  ח, ועליהן הסבו האורחים ("כולנו מסובין").  הרצפה במרכז החדר וליד הקיר הרביעי (שלא הייתה בו ספה) מכוסה בשטיח פסיפס נהדר.
בתמונה המרכזית בפסיפס מתוארת תחרות שתייה בין דיוניסוס אל היין לבין הגיבור הרקולס. דיוניסוס מנצח, ואילו הרקולס נופל שיכור. התמונה המרכזית מוקפת במסגרת  המחולקת לתמונות משנה ובהן מוטיבים של צמחים, בעלי חיים, ציידים ומחזות ציד, תהלוכה של נושאי מתנות ומנגנים, וגולת הכותרת של הפסיפס הוא ראש אישה יפת תואר ואצילית, מחייכת חיוך מסתורי.
המסגרת החיצונית של  הפסיפס מחולקת לארבע עשרה תמונות, המציגות אירועים מחייו של דיוניסוס: ילדותו, נישואיו, תהלוכת ניצחון, טקסים ופולחנים, ותיאורי פולקלור הקשורים ליין ולענבים, כמו דריכת ענבים בגת.
הפסיפס הוא מן התקופה הרומית. הפסיפסים הרומיים מצטיינים באיכותם ובעדינותם, אבניהם קטנות יותר מאבני הפסיפסים הביזנטיים והציורים נראים פלסטיים יותר.
מה עושות תמונות של דמויות מן המיתולוגיה היוונית ברצפת בית, שהוא קרוב לוודאי יהודי? מסתבר, שהחיים בעיר מעורבת ששררו בה יחסי שכנות טובים פיתחו אצל היהודים בציפורי גישה של סובלנות ורוחב אופקים. הם ראו בדמויות המיתולוגיות לא יותר מאשר מוטיבים אומנותיים ולא חששו מפני עבודה זרה.

2.  יער אלוני התבור                                                                                                       
יער אלוני התבור, משתרע על פני גבעות הגליל התחתון, וציפורי בתוכן. זהו השריד הרצוף האחרון של יער אלוני התבור שכיסה בעבר את כל הארץ, מן הגליל והגולן ועד לשרון, באזורים הנמוכים מ-500 מ' מעל פני הים.
אלון התבור הוא עץ גדול, שיכול להתנשא לגובה של יותר מעשרים מ', וקוטר נופו לשלושים מ'. שורשיו מתפשטים לרוחב ואינם מאפשרים צמיחה צפופה, ועל כן אלוני התבור יוצרים יער פארק, המאופיין במרווחים גדולים ומאפשר התפתחות של צמחייה נמוכה ושפע של פרחים בחורף ובאביב. הוא עץ נשיר בחורף, בעל עלים מפורצים ופירות בצורת בלוטים.
יערות אלון התבור בארץ נפגעו במהלך הדורות בגלל כריתה לצורך הפקת פחמים, דבר הנמשך עד היום, למרות החוק האוסר זאת. השמדה מואצת של יערות האלונים נעשתה בתקופת מלחמת העולם הראשונה על ידי השלטון העותומאני, שהשתמש בעצים לבניית מסילות רכבת ולהסקת הקטרים.
הגבעות המקיפות את ציפורי מכוסות יערות אלונים הנמצאים בתהליך  שיקום – גיזום והגנה מפני שריפות וכריתה. היערות מוקפים בגדרות תיל להגנה מפני רעייה בלתי מבוקרת של עדרי צאן.

אתרי טיול ומנוחה ביער אלוני התבור בסביבה הקרובה
א. שביל שמשית -  נחל ציפורי - שביל נוח ומותאם לעגלות נכים העובר בשמורת טבע ליד היישוב שמשית, ובו אלוני תבור יפים ושרידי דרך רומית. השביל עולה מנחל ציפורי אל הפינה הצפונית מערבית של היישוב שמשית. אורכו כ-2 ק"מ. אפשר לטייל בו גם בכיוון ההפוך.
איך מגיעים: יוצאים מציפורי לכביש 79, ונוסעים מערבה. כ-3 ק"מ אחרי צומת ציפורי,פונים שמאלה אל עבר היישוב שמשית. חצי ק"מ אחרי הפנייה, פונים שמאלה בדרך עפר שעוברת לרגלי גבעות האלונים בשולי עמק קטן של נחל ציפורי. אחרי כמה עשרות מטרים נפתחת כניסה משולטת אל היער.
ב. שביל יער הסוללים - אורכו כ-4 ק"מ. מסומן בשחור במפת סימון שבילים.
איך מגיעים: ראשיתו ביציאה הצפונית ממושב ציפורי, סופו בצומת המוביל.
ג. שמורת אלונים בצומת המוביל - שמורת טבע קטנה בפינה הדרום מזרחית של צומת המוביל ובה מסלול מעגלי באורך כ- 800 מ'.
איך מגיעים: יוצאים מציפורי לכיוון צומת המוביל, פונים דרומה בכביש 77, ומיד חוצים את הכביש בזהירות רבה לעברו השני.
3.  יודפת
איך מגיעים:                                                                                         
מצומת המוביל ממשיכים בכביש 79 מערבה עד צומת יפתחאל, ופונים ימינה בכביש 784 על פי השילוט לכפר מנדא. הכביש עובר בשוליה המערביים של בקעת בית נטופה. מימין מאגר אשכול של המוביל הארצי. ממשיכים עם הכביש, חולפים על פני כפר מנדא ונכנסים לגוש שגב. ממשיכים אתו עד צומת יודפת, ופונים ימינה בכביש 7955 לכיוון יודפת. כ- ½ ק"מ אחרי הצומת, שלט המפנה לדרך עפר המובילה אל תל יודפת. זוהי דרך יפה, עבירה לרכב פרטי.

אתר יודפת שוכן ברכס יטבת, על גבעה עגולה, חשופה ולבנה, מוקפת משלושת עבריה צגאיות צרים ועמוקים, ורק מצד צפון היא מתחברת באוכף אל הגבעה שעליה יושב המושב
יודפת. בתקופת הבית השני היה כאן יישוב גדול, שהתפרסם במלחמת הגבורה שלו ברומאים בזמן המרד הגדול. מאז חורבנה של יודפת בקיץ 67 לספירה לא שבו להתיישב בה.
סיפורה של יודפת מתקשר למועד אחר בלוח השנה היהודי, לתשעה באב - יום הזיכרון לחורבן. אך היא חוברה לטיול של פסח, מכיוון שקרבתה הגיאוגרפית לציפורי מזמינה השוואה בין הבחירות האידיאולוגיות והפוליטיות של שתי הערים, ומעלה שאלות לגבי המשמעויות הפיזיות, הרוחניות והלאומיות של ערך החירות. יודפת מרדה, לחמה בגבורה והוכרעה בתום ארבעים ושבעה ימי מצור. נפילתה הסתיימה בטבח המוני. ציפורי פתחה שעריה בפני הצבא הרומי והוסיפה לקיים אורח חיים יהודי ולפתח תרבות יהודית במשך יותר משלוש מאות שנים לאחר החורבן.

לרגלי תל יודפת שלט ובו מסומנים שלושה מסלולי הליכה באורכים שונים ובצבעים שונים. האתר עצמו אינו משולט. השביל הקצר המסומן בכחול, עולה במעלה הגבעה ומקיף את פסגתה. בדרכו למעלה עובר השביל על גבי סוללת המצור שהקימו הרומאים. על סוללה זו הוצב איל הברזל, שנגח את חומת העיר ופרץ אותה. מן החומה  נותרו קטעים רבים הרוסים עד היסוד.
פסגת  יודפת היא כולה סלע דמוי כיפה, ובה בורות מים ותעלות שהוליכו אליהם את מי הגשמים. בשולי הפסגה מאגרי מים רבים (יבשים) שנפערים כלפי חוץ כמערות. השביל הסובב את הפסגה עובר ממערה למערה.  בצדה המערבי של הפסגה, נראים שרידיה של חומת סוגרים. מצדה הדרומי והמזרחי של הפסגה נראים הגאיות הצרים והעמוקים המקיפים את יודפת. האתר נחפר על ידי הארכיאולוג ד”ר מוטי אביעם.

המרד ביודפת
מפקד המרד בגליל, יוסף בן מתתיהו, איש ירושלים ובן למשפחת כוהנים אריסטוקרטית, היה ביודפת בזמן המצור הרומאי ופיקד על לוחמיה. אחרי מפלת העיר הוא התמסר לרומאים, נלקח בשבי על ידי המפקד אספסינוס, הסתפח אל פמלייתו וקיבל את שמו: פלוויוס. יוסף בן מתתיהו, הוא יוספוס פלוויוס, התלווה לצבא הרומי במשך כל המלחמה, ואחר כך חי ברומא וכתב את ההיסטוריה של עם ישראל ושל מלחמת החורבן. ספרו "מלחמות היהודים" מתאר את המרד הגדול, סיבותיו ומהלכו בחלקי הארץ השונים. פרק שלם וארוך בספר זה מוקדש לתיאור המלחמה ביודפת.
המנהיגות היהודית בירושלים הכריזה על המרד הגדול כנגד השלטון המדכא והנצלני של הנציבים הרומיים שהופקדו על הארץ, וכנגד התרבות הרומית המשחיתה. היהודים חילקו את הארץ למחוזות ומונו להם מפקדים, כדי שיבצרו את היישובים ויכינו אותם לעמידה במצור ממושך, בעיקר באמצעות חפירת בורות מים ואצירת מזון ונשק. ראויה לציון העובדה שבהעדר צבא יהודי במשך כל תקופת השלטון הרומי, למפקדים אלה לא היה שום ניסיון צבאי. המצור על יודפת בקיץ 67 לספירה, על גילויי הגבורה המופלאים של לוחמיה ואזרחיה, הוא פרק הפתיחה במסע דיכוי המרד על ידי הצבא הרומי.
בספרו, מעיד יוסף בן מתתיהו שהוא ביצר תשע עשרה ערים בגליל. ליודפת היו נתונים טבעיים שהתאימו לעמידה ממושכת במצור:
"והעיר יודפת נמצאת כמעט כולה בראש סלע תלול המוקף מעברים תהומות אין חקר, ובנסות איש להשקיף למטה, תחשכנה עיניו מעומק פי התהום,
  ורק מרוח צפון נמצאה דרך אל העיר כי שם נבנתה בצלע ההר, ואת המקום הזה ביצר יוסף בהקימו את חומת העיר, לבל יוכלו האויבים להגיע אל ראש ההר,
  המתנשא למעלה. ועוד הרים הקיפו את העיר מסביב, ועל כן נסתרה מכל עבריה מעיני אדם טרם הגיע אליה. זו הייתה תכונת יודפת הבצורה"           (מלחמות היהודים ג,ז,ז)

להערכת החוקרים היו בעיר כחמישה עשר אלף אנשים, נשים וילדים, חלקם פליטים מכפרי הסביבה שנמלטו אל יודפת. הצבא הרומי שהקיף את יודפת מנה אלפים רבים של חיילים למודי מלחמה, עוטי שריון ומצוידים בכלי מלחמה, בהם פרשים, רגליים, קלעים ונושאי קשת. סביב העיר הוצבו מאה ושישים מכונות קלע שירו אבני בליסטראות אל המגִנים בחומות ואל פנים העיר. הנצורים פעלו בשיטות הגנה נועזות ויצירתיות: הם דרדרו אבנים כבדות, ושפכו שמן רותח על התוקפים ותבשיל חלקלק על הגשרים שעברו בהם החיילים. על החומה הגנו באמצעות שקים מלאים קש שהורדו אל המקום שבו ניגח האיל, והטילו לפידים כדי לשרוף את המתקן שהפעיל את איל הניגוח. כשהתרוממה סוללת המצור הורה יוסף בן מתתיהו להגביה את החומה. כדי להגן על הבונים מפני חִצי האויב, הם תלו עורות לחים של בהמות שחוטות, והחִצים החליקו עליהם. בנוסף לכל אלה נקטו הנצורים גם פעולות התקפה יזומות,  כשיצאו מדי פעם בהפתעה אל מחוץ לחומה ופגעו בחיילים הרומאים. יוסף בן מתתיהו  מספר גם על מעשי גבורה של יחידים יוצאי דופן. גיבורים אלה זכו שהרים בסביבה נקראים כיום על שמם. כאלה הם הר השאבי והר האחים.
המזון והמים הלכו והתמעטו במהירות, ובעיר הונהגה הקצבת מזון. כדי להוליך שולל את הצופים הרומיים ציווה יוסף לתלות על חומת העיר בגדים רטובים נוטפי מים. אך כל אלה לא הואילו. לאחר 47 ימי מצור, ב-20 ביולי שנת  67 לספירה, הובקעה החומה. אלה מתושבי העיר שלא נהרגו בקרבות פנים אל פנים ולא שלחו יד בנפשם, נתפסו ונמכרו לעבדות.
יוסף בן מתתיהו מספר על ארבעים מורדים שהסתתרו במערה, והוא ביניהם. כשמקום מחבואם התגלה לרומאים, הם איימו על יוסף שאם הוא לא יתמסר לידיהם ישרפו את המערה. יוסף הציע לאנשים שהיו אתו להיכנע, אך הם טענו כנגדו שעדיף מוות על עבדות, על כן בחרו להילחם ברומאים עד מוות או לשלוח יד בנפשם. באמצעות הגרלות הרגו הלוחמים איש את אחיו עד שנותרו רק יוסף בן מתתיהו ואדם נוסף. יוסף הסגיר עצמו לרומאים.

4.  הר האחים
איך מגיעים:  מיודפת חוזרים לכביש 7955 ופונים ימינה לכיוון הררית. נוסעים על רכס יודפת בדרך יפה הצופה אל בקעת בית נטופה בדרום ובקעת סכנין בצפון. לאחר כ-6 ק"מ, משמאל, עולה דרך עפר עם סימון ירוק אל פסגת הר האחים.

ההר נקרא על שם שני אחים שביצעו מעשה גבורה בזמן המצור על יודפת:
"הפליאו לעשות גבורה שני האחים    נטירא ופיליפוס, אנשי כפר רומא, גם הם ילידי הגליל, כי קפצו אל תוך הלגיון העשירי והתנפלו בעוצם יד ובזרוע נטויה על הרומאים, 
  עד אשר ניתקו את שורותיהם, ובכל מקום אשר פנו שמה הפיצו את כל אויביהם.    (מלחמות היהודים ספר ג'  פרק ז כ"א)

גובה הר האחים 521 מ'. מפסגתו תצפית נפלאה לארבע רוחות השמים. דרומה, אל ציפורי, בקעת בית נטופה ורכסי תורען ונצרת. מזרחה -  אל הארבל, הכנרת והגולן.
צפונה, אל העיירה עראבה ואל רכסי הגליל התחתון והעליון. מערבה, אל יישובי גוש שגב ואל בקעת סכנין וכפריה. סיכום יפה של מסלול הטיול.

 @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@                 

יייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

ךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך

                                                                     פורים

פורים הוא חג עליז, מצחיק ושמח. איך נחגוג אותו בביתנו?

כאן תמצאו מגוון הצעות לפעילויות בנושאים שונים הקשורים לחג.
וכל אחד יכול למצוא ולבחור מבין ההצעות משהו שיתאים לחגיגה משפחתית שלו.

א.    חידונים לפורים: 1. חידון תשע בריבוע   2.  חידון א-ב 
ב.    קריאה במגילת אסתר עם שאלות מנחות להבנה ולדיון.
נ.    ארבעה סוגי שמחה בפורים – פעילות וניהול שיחה
ד.    שירי חג הפורים - טקסטים, תווים,   והצעות לביצוע בדרכים שונות

ה.    משחקים לפוריםייייייייייייייייייייייי

=====================

                                                                                           חידונים

.א            חידון פורים בנוסח תשע בריבוע                 

·        החידון יודפס בארבעה עותקים ויחולק ל -  4 משתתפים (רצוי בעלי חוש הומור).  כל אחד מהם ייצג תשובה אחת מבין  4 התשובות על כל שאלה.
·        תשובה "מתאימה" היא תשובה העונה נכון על השאלה.
         כל קורא רשאי להרחיב את התשובה שלו כראות עיניו, ולהוסיף לה נימוקים אבסורדיים כרוח ההומור הפורימי הטובה עליו, כדי "לשכנע" באמיתות תשובתו.

א. כמה ימים נמשך המשתה של המלך אחשורוש?

1. כל משתה מלכותי באגדות העתיקות נמשך שלושה ימים. והרי מגילת אסתר כולה איננה אלא אגדה.

2. המלך אחשורוש לא יכול להרשות לעצמו משתה צנוע של שלושה ימים בלבד. הוא רצה להראות לכל העולם שהוא עשיר ובליין, ושיש לו הכל יותר מאשר לאחרים.
   לכן הוא עשה משתה שנמשך - לא יאומן - שבעים ושבעה ימים.

3. הִגְזַמְתָ. אם מישהו רוצה להתרברב בעושרו ובכוחו ובאשתו היפה - אז גם משתה של שבעה ימים יכול להספיק לו. וחוץ מזה - לערוך משתה לכל שריו ועבדיו
    במשך 77 ימים זה אבסורד - כולם שותים ומשתכרים ולא עושים כלום. אף אחד אינו עובד והמדינה פשוט מתמוטטת.
    במגילת אסתר מסופר שהמשתה הראשון של אחשורוש נמשך שבעה ימים. וגם זה הרבה.

4. כל מה שמתואר במגילת אסתר הוא מוגזם, כי אחשורוש היה נפוח ורברבן ואוהב להשתכר ואוהב נשים. הוא היה מוכן לחגוג  365 ימים בשנה,
    אבל בכל זאת צריך קצת לעבוד, אז הוא הסתפק בחצי מהזמן, והמשתה שלו נמשך רק מאה ושמונים יום.

ב. מי הייתה הדסה?

1. הדסה היה שמה העברי של אסתר. אבל "הדסה" זה שם עברי, שלא מצלצל טוב בפרסית.
    אז מרדכי, לפני שהוא שלח אותה לתחרות היופי אצל המלך אחשורוש,
    החליט שכדאי להחליף לה את השם, כמו לכל יפהפייה הוליוודית.

2. השם "הדסה" אינו מופיע במגילת אסתר. זהו שם שחז"ל נתנו למלכה אסתר,
    אחרי שהיא הושיעה את עם ישראל - כמו שיעקב קיבל את השם "ישראל"
    אחרי שניצח את המלאך. בשם הזה רצו חז"ל לבטא את הרעיון, שמעשיה של
   אסתר היו טובים וריחניים כריחו הטוב של ההדס.

3. אין שום קשר בין השם "הדסה" לבין מגילת אסתר. נשות הדסה בארה"ב נהגו
    לחלוק כבוד מיוחד לחג הפורים, מתוך הזדהות פמיניסטית עם מעשיה של
   אסתר. וכך התחבר השם הדסה עם המגילה.

4. ההדס ידוע בריחו הטוב. ועל כן בתקופת התנ"ך היה השם "הדסה" כינוי נפוץ       
    לאישה יפה ומושכת, שריחה כריח ההדס. כשאחשורוש התאהב באסתר הוא
   כינה אותה בשם היפה הזה.

ג. מי הייתה זרש?
1. זרש היתה המלכה הראשונה במלכות פרס. אחשורוש הוציא אותה להורג
    מפני שהיא צפצפה עליו;

2. זרש היתה אחת מן הנערות הבתולות טובות המראה, שנקבצו לשושן
    בפקודת  המלך אחשורוש. היא לא הצליחה להיבחר למלכות, ונשארה
    בהרמון בתור פילגשו של אחשורוש. מובן שהיא קינאה במלכה אסתר
   ועשתה לה צרות צרורות.

3. זרש הייתה אמו המסכנה של ויזתא המסכן. מגילת אסתר וחז"ל מתארים
   אותה בתור אישה תככנית ומרושעת, ולכן כל מה שקרה לה הגיע לה.
    אבל אם חושבים על זה, אז אולי היא הייתה סתם אנטישמית כמו כולם,
   כי זה היה אז באופנה.

4. על פי אגדת חז"ל - המן היה טיפש מטופש ונאד נפוח, וכל הרעיונות
    המרושעים שלו נולדו בראש הנבזי של אישתו זרש.

ד. באיזו דרך נבחרה המלכה מבין כל הבתולות המעמדות למלכות?

1. הן צעדו בשורה לפני המלך כדי שיתרשם מיופיין ממרום כס מלכותו.

2. נערך נשף ריקודים, וכמו בסיפור סינדרלה, אחשורוש רקד עם כל מי שמצאה חן בעיניו.

3. בכל לילה הביאו יפהפיה אחרת למיטתו של המלך, והוא התרשם ממנה באופן אישי.

4. המלך היה שיכור. ולכן חכמי המלך בחרו בשבילו את המועמדת המתאימה.

ה. כמה זמן נמשך תהליך בחירת המלכה מקרב היפהפיות שקיבץ אחשורוש,
    למן המשתה שבו גורשה ושתי, ועד להיבחרה של אסתר?

1. שבוע
2. ששה חדשים (חצי שנה)
3. שלוש וחצי שנים
4. שבע שנים

ו. מהו המקור של השם אסתר?

1. אסתר הוא שם יהודי עתיק, והוא מופיע בתנ"ך פעם אחת נוספת:
    ברשימת השמות של יוצאי מצרים נזכרת "אסתר בת אביחיל" בתור
    אחת הנשים משבט יששכר.

2. אסתר" הוא שמה של אלה בבלית הקשורה בירח ובכוכבים. מכאן התגלגלה
   המילה - Starשפירושה באנגלית: כוכב.

3. אסתר הוא שם ארץ ישראלי נפוץ, שנגזר משם האלה הכנענית "עשתורת".
    בני ישראל קבלו את השם מן הכנענים, כמו שיהודים בכל העולם נושאים
   שמות לועזיים. וכשהם יצאו לגלות התגלגל אתם השם אסתר והובא לפרס.

4. אסתר" הוא שם עברי מקורי, הנובע מן השורש: "סתר" שפירושו: להסתיר.   
    אסתר כונתה כך משום, שכידוע, היא הסתירה את יהדותה.

ז. מהו מקור השם מרדכי?

1. השם מרדכי נגזר מן השם "מרדוך". מרדוך היה שמו של האל הראשי במיתולוגיה הבבלית.
    יהודי בשם מרדכי בתקופה הפרסית, זה כמו היום  יהודי בשם "מוחמד".

2. מרדכי הוא שם עברי, שמקורו מן השורש - "מרד": מרדכי היה הנועז היחידי
   שהעז למרוד בפקודת המלך אחשורוש, אשר ציווה להשתחוות להמן;

3. השם מרדכי הוא שם עברי קדום, שמופיע בתנ"ך הרבה לפני מגילת אסתר.
   הוא מוזכר כאחד מן הצאצאים של יששכר – אחד מבניו של יעקב. ועוד.

4. "מורדוך" הוא שם משפחה יהודי נפוץ בקרב יוצאי עירק וכורדיסטן.
     ומשם משפחה הוא התגלגל לשם פרטי;

ח. כשאחשורוש הסכים לתכניתו של המן - מה הוא ידע על העם שהוא הולך להשמיד?

1. המן אמר לו שהיהודים מתעשרים על חשבונו, וגורמים לְפָּרְסים רבים להתייהד.

2. אחשורוש ידע שזהו עם לא ממושמע ושונה מן העמים אחרים שתחת שלטונו, אבל בכלל לא ידע מיהו העם שהוא הולך להשמיד.

3. המן בכלל לא שיתף את אחשורוש בתכנית ההשמדה. המלך היה שיכור רוב הזמן, והמן ממילא ניהל את כל הממלכה לבדו.

4. לדברי המן, כל העמים שתחת מלכות אחשורוש שונאים את היהודים, והם יודו למלך אם הוא ישמיד אותם.

ט. אסתר לא רצתה ללכת אל המלך אחשורוש להתחנן על גורל היהודים – מדוע?

1. אחשורוש הראה סימנים שהוא כבר אינו רוצה בה. ואסתר פחדה לעצבן אותו;

2. אחשורוש, כידוע, היה אנטישמי. אסתר לא האמינה שהיא תצליח לשכנע אנטישמי להציל יהודים;

3. אסתר פחדה מהמן יותר משפחדה מאחשורוש. המן הסתובב רוב הזמן סביב אחשורוש, ואסתר החליטה שלמען הבריאות כדאי לשמור מרחק;

4. אסתר דווקא כן רצתה להציל את היהודים. זה היה הרעיון שלה ללכת אל אחשורוש.

י. מדוע רצה המלך ביקרו של מרדכי, וציווה על המן להרכיבו על הסוס?

1. אסתר גילתה לאחשורוש שמרדכי הוא הדוד שלה, ושהוא אוהב לרכב על סוסים.

2. אחשורוש פחד מסוסים (כשהוא היה קטן הוא נפל מסוס וחטף מכה בראש).
   לכן הוא בקש מהמן, שיעשה לו טובה וירכיב את מרדכי על הסוס, כדי שהסוס יפיל גם אותו.

3. אחשורוש ראה שמיום ליום המן הולך ומתנפח מרב גאווה ואהבה עצמית.
   לכן הוא חשב שכדאי להוריד לו קצת את האף, ושלח אותו להיות הסייס של מרדכי.

4. נודע לאחשורוש שמרדכי תפס שני סריסים שביקשו לשלוח יד במלך.
    ומאחר שאחשורוש שנא באופן מיוחד אנשים ששולחים ידיים, הוא החליט לתת  למרדכי צל"ש.

יא. מי היה חרבונא, ומה היה תפקידו?

1. כשחכמי ישראל דנו בשאלה אם להכניס את מגילת אסתר לתנ"ך או לא (כי שם אלוהים אינו נזכר בה),
   רבי חרבונא היה זה שעמד על כך שהמגילה תכנס לתנ"ך.

2. חרבונא היה חכם מחכמי המלך, שיעץ לאחשורוש להרוג את ושתי הממרה.

3. חרבונא היה הסריס, שהלשין על המן שהקים עץ לתלות עליו את מרדכי.

4. חרבונא היה בנו הבכור של המן. אחיו הגדול של ויזתא.

                         

יב. על איזה פשע ציווה אחשורוש לתלות את המן על העץ?

1. המן לא רצה להרכיב את מרדכי על הסוס.

2. אחשורוש התרשם שהמן ניסה לקשור קשר נגדו, כאשר ביקש לעצמו את לבוש המלך, כיתרו וסוסו.

3. אחשורוש "תפס" את המן "על חם" כשהוא שוכב על המיטה של אסתר,
   והאשים אותו שניסה לאנוס את המלכה אסתר.

4. אסתר גילתה לו שהמן רוצה להשמיד את היהודים.

יג. מה מקורו של הביטוי "ונהפוך הוא"?

1. מקור הביטוי ונהפוך הוא בפרוש רש"י למגילת אסתר:  על הפסוק " וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב"
   כותב רש"י:  " וְנַהֲפוֹךְ הוּא – שלא החודש נהפך להם, כי אם הגורל, הוא הפּוּר, שנהפך להם מיגון לשמחה, וגו'"
2. מקור הביטוי בתלמוד הבבלי: "אמר רבא: חייב אדם להתבסם בפורים  עד דלא ידע בין
      ארור המן לברוך מרדכי. רבי זירא אומר: וְנַהֲפוֹךְ הוּא עד דלא ידע בין ימינו לשמאלו."

3. הביטוי "ונהפוך הוא" נמצא בתוך מגילת אסתר: "בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם:"

4. הביטוי "ונהפוך הוא" דווקא כן מופיע בתנ"ך, אבל לא במגילת אסתר, כי אם בגלגול קדום של העימות ההיסטורי בין עם ישראל ועמלק,
    שפגישת מרדכי עם המן האגגי היא השלב האחרון שלו.  וכך בדיוק נכתב בספר דברים פרק כה פסוקים יז-יט:
                            "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם:  אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים:
                        וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ - וְנַהֲפוֹךְ הוּא: תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח"

============================================

חידון תשע בריבוע – פורים - תשובות

א – 4  //  ב – 1  //  ג – 4  //  ד- 3  //  ה – 3  //  ו – 2  //  ז – 1  //

ח – 2  //  ט – 1  //  י – 4  //  יא – 3  //  יב – 3  //  יג – 3  //  יד -

שאלה א - כמה ימים נמשך המשתה של המלך אחשורוש?

תשובה מתאימה - 4  (מגילת אסתר פרק א', פסוק ד) -  בְּהַרְאֹותוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ יָמִים רַבִּים שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם:

שאלה ב - מי הייתה הדסה? - תשובה מתאימה - 1 (אסתר, פרק ב', פסוקים ה- ז)

אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי: אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל:וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת:

שאלה ג  - מי הייתה זרש? - תשובה מתאימה – 4 (אסתר פרק ה' פסוק י') -  (י) וַיִּתְאַפַּק הָמָן וַיָּבוֹא אֶל בֵּיתוֹ וַיִּשְׁלַח וַיָּבֵא אֶת אֹהֲבָיו וְאֶת זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ:

שאלה ד - באיזו דרך נבחרה המלכה מבין כל הבתולות המעמדות למלכות? - תשובה מתאימה – 3 (אסתר, פרק ב' פסוקים יב-יד

וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים:

וּבָזֶה הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל הַמֶּלֶךְ אֵת כָּל אֲשֶׁר תֹּאמַר יִנָּתֵן לָהּ לָבוֹא עִמָּהּ מִבֵּית הַנָּשִׁים עַד בֵּית הַמֶּלֶךְ: בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי אֶל יַד שַׁעַשְׁגַז סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַפִּילַגְשִׁים לֹא תָבוֹא עוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי אִם חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְנִקְרְאָה בְשֵׁם:

שאלה ה - כמה זמן נמשך תהליך בחירת המלכה מקרב היפהפיות שקיבץ אחשורוש,  למן המשתה שבו גורשה ושתי, ועד להיבחרה של אסתר? 

תשובה מתאימה – 3 (אסתר פרק א פסוק ג' ופרק ב' פסוק טז)  

פרק א פסוק ג' -בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו חֵיל פָּרַס וּמָדַי הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו: פרק ב' פסוק טז - וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ:

שאלה ו - מהו המקור של השם "אסתר"? תשובה מתאימה - 2

שאלה ז - מהו מקור השם "מרדכי"? - תשובה מתאימה – 1

שאלה ח - כשאחשורוש הסכים לתכניתו של המן - מה הוא ידע על העם שהוא הולך להשמיד? תשובה מתאימה - 2  (מגילת אסתר, פרק ג', פסוק ח)

וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם:

שאלה ט - אסתר לא רצתה ללכת אל המלך אחשורוש להתחנן על גורל היהודים – מדוע? - תשובה מתאימה - 1 (מגילת אסתר, פרק ד', פסוק יא)

וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ וַתְּצַוֵּהוּ אֶל מָרְדֳּכָי: כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יוֹדְעִים אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם:

שאלה י - מדוע רצה המלך ביקרו של מרדכי, וציווה על המן להרכיבו על הסוס - תשובה מתאימה - 4 (מגילת אסתר, פרק ו', פסוקים ב-ד)

וַיִּמָּצֵא כָתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי עַל בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה נַּעֲשָׂה יְקָר וּגְדוּלָּה לְמָרְדֳּכַי עַל זֶה וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו לֹא נַעֲשָׂה עִמּוֹ דָּבָר:  וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מִי בֶחָצֵר וְהָמָן בָּא לַחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה לֵאמֹר לַמֶּלֶךְ לִתְלוֹת אֶת מָרְדֳּכַי עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ: וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵלָיו הִנֵּה הָמָן עֹמֵד בֶּחָצֵר וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ יָבוֹא:

שאלה יא - מי היה חרבונא, ומה היה תפקידו? - תשובה מתאימה – 3 (אסתר, פרק ז' פסוק ט)

וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה אֶחָד מִן הַסָּרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ תְּלֻהוּ עָלָיו:

שאלה יב - על איזה פשע ציווה אחשורוש לתלות את המן על העץ? - תשובה מתאימה: - 3 (אסתר, פרק ז' פסוק ח)

וְהַמֶּלֶךְ שָׁב מִגִּנַּת הַבִּיתָן אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן וְהָמָן נֹפֵל עַל הַמִּטָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת הַדָּבָר יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ וּפְנֵי הָמָן חָפוּ: ס

שאלה יג – מה מקורו של הביטוי "ונהפוך הוא"?

תשובה מתאימה – 3 (אסתר ט, א) - וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ אֲשֶׁר הִגִּיעַ דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ לְהֵעָשׂוֹת בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם:

============================================================

                                       חידון א-ב על מגילת אסתר וחג הפורים

             כל תשובה מתחילה באות לפי סדר אותיות ה – א.ב.    לפעמים יש  על אות אחת כמה שאלות.
                     התשובות בסוף

א – מי הם שני גיבורי המגילה ששמותיהם מתחילים באות א?

ב – אחשוורוש שולח פקידים לכל רחבי ממלכתו לצוד עבורו נערות יפות, שמתוכן תבחר המלכה, במקום וַשְׁתִּי המפוטרת.
      מהי התכונה העיקרית שנדרשת מכל נערה מלבד היותה "טובת מראה"?

ב - מהם שמות הבוגדים שתכננו למרוד באחשוורוש והתגלו על ידי מרדכי?

ג -  את משתה היין השני עשה המלך אחשורוש לכל העם הנמצאים בשושן הבירה " בַּחֲצַר ? בִּיתַן הַמֶּלֶךְ". איפה הייתה החצר?

ד – מהי המילה במגילת אסתר במקום המילה "חוק"?

ה – מה שמו של צורר היהודים הראשי במגילת אסתר?   

ה - בתקופת ההתרחשות של המגילה השם אסתר לא היה שם עברי. מה היה שמה העברי של אסתר?   

ו – מהו שמה של המלכה הראשונה, אשת אחשוורוש, שאבדה את מלכותה?

ו - מה שם בנו הקטן, העשירי, של המן?
     

ז – מה שם של אשתו של המן?

ח – חברו של המן, מבאי ביתו, הסגיר אותו לידי אחשוורוש כשגילה למלך שהמן הקים בחצרו עץ גבוה לתלות עליו את מרדכי.   מי הוא?   

ט - אסתר באה לבקש מן המלך לבוא עם המן אל המשתה אשר תעשה להם. היא מדברת אליו בדחילו ורחימו: "אם על המלך ט...".

     למחרת במשתה היא נשאלת מה בקשתה ועונה בדחילו ורחימו: "אם על המלך ט ... תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי". השלימו את המילה החסרה.

י –  מהו המשקה הנזכר פעמים רבות במגילה ומסחרר את מוחות האנשים?

כ – מהן המילים שהיה על המן לקרוא כשהוא מוביל את מרדכי  רכוב  על סוס המלך ברחובות שושן ?

ל – מהו שמו (הפרטי) של הפזמונאי, שחיבר את מילות השיר: "אני פורים"?

מ – מה שמו של הדוד של אסתר?    

מ – שלוש מצוות של חג הפורים מופיעות במגילת אסתר . מהן?

נ – אם תוותרו על וו החיבור תקבלו ביטוי מפתח במגילת אסתר, שמסביר את המהפכים הגדולים שמתרחשים בעלילה. הביטוי מסביר גם את מנהג התחפושות בפורים. 

ס – המשרתים והשרים שעבדו בארמון המלך, בעיקר באגף הנשים, עברו טיפול מיני מיוחד (כדי שלא יסתבכו ב"הטרדה מינית"). איך נקראים משרתי המלך במגילה? 

ע – תהלוכת התחפושות של חג הפורים מורכבת משלוש מילים המופיעות בגמרא. מה הן?

פ – באיזו ארץ מתרחשת מגילת אסתר?
פ – המן עורך הגרלה כדי לבחור בתאריך ההשמדה של היהודים.  מהי המילה המופיעה במגילה במקום המילה "גורל" או "הגרלה"?

צ – איך נקראים במגילת אסתר שונאי היהודים?

ק – מהי המצווה הראשונה של חג הפורים הכתובה במגילה?    

ר – בעת קריאת המגילה כאשר מוזכר שמו של המן מפעילים צעצוע של פורים שמשמיע רעש חזק ואין שומעים את השם המן.
     זה מסמל את הציווי למחות את זכר עם עמלק, שהמן היה מצאצאיו. מה שם הצעצוע?
      
ש -  מהו שמה של עיר הבירה במגילה – עיר מלכותו של אחשוורוש?

ת – איך נקרא היום  שלפני חג הפורים  (בי"ג אדר) לזכר ימי הצום של אסתר, קודם שהתיצבה לפני אחשוורוש להתחנן על הצלת היהודים?
ת – מהו המנהג הכי מקובל בחג הפורים?

                                                      תשובות

א –      אסתר / אחשוורוש

ב –    בתולה
ב -     בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ (ב', כ"א)

ג -    גינת ביתן המלך - וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה, עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל-הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה
         לְמִגָּדוֹל וְעַד-קָטָן מִשְׁתֶּה--שִׁבְעַת יָמִים:  בַּחֲצַר, גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ. (א', ה)

ד –   דת – " וְאֶת-דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים." (ג', ח')

ה –   המן
ה -    הדסה

ו -     ושתי
ו –    ויזתא

ז –    זרש

ח –   חרבונא
     וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה אֶחָד מִן-הַסָּרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, גַּם הִנֵּה-הָעֵץ אֲשֶׁר-עָשָׂה הָמָן
      לְמָרְדֳּכַי אֲשֶׁר דִּבֶּר-טוֹב עַל-הַמֶּלֶךְ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן--גָּבֹהַּ, חֲמִשִּׁים אַמָּה  (ז', ט)

ט -   וַתַּעַן אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וַתֹּאמַר: אִם-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ, וְאִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב:
         תִּנָּתֶן-לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי, וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי.  ד כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי, לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד; (ז', ג)

י –    יין

כ –     " כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ" (ו', ט)

ל –  לוין קיפניס

מ –   מרדכי
מ –  לעֲשׂוֹת אוֹתָם, יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים. (ט', כ"ב)

נ –    (ו)נהפוך הוא - וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ, אֲשֶׁר הִגִּיעַ דְּבַר-הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ, לְהֵעָשׂוֹת:  בַּיּוֹם, אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם,
       וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם. (ט', א)

ס –      סריס / סריסים

ע –     עדלאידע ("אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"   (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז', עמוד ב')                                             
פ –     פרס 
פ –     פור
צ –     צורר;  צוררים;
ק –     קריאת מגילה
ר –    רעשן
ש -     שושן
ת –    תענית אסתר
ת –    תחפושת

====================================================================

   

                                       קריאה במגילת אסתר – שאלות מנחות ודיון

מגילת אסתר היא סיפור מלא ניגודים והפתעות:
יש בה סיפור מפחיד, מזעזע ועצוב על תכניתו של המן הרשע להשמיד את כל היהודים בממלכתו האדירה של אחשוורוש,
וכנגדו: ספור שמח על הצלת היהודים ועל נקמתם בצוררי היהודים.
הרבה יין ושכרות מציפים את סיפור המגילה ומסבירים את ההתנהגויות הטיפשיות והמשונות ואת ההחלטות המרושעות של המלך ושריו,
וכנגדן זוהרת בחכמתה ובגבורתה אסתר המלכה "יפת התואר וטובת המראה", שמסכנת את חייה כדי להציל את עמה מהשמדה.
המפתח להתרחשויות הקיצוניות ולהיפוכים הרבים במגילה הוא הביטוי "ונהפוך הוא". הרבה היפוכים יש בעלילת המגילה, בביטויים, ובסגנון הכתיבה.
דוגמה: הגזירה על השמדת היהודים כללה את ההוראה: "ושללם לבוז", כלומר, לא רק להרוג את כל היהודים, אלא גם את רכושם לבזוז. זהו פיתוי משתלם לרוצחים. לעומתם היהודים נקמו באויביהם. אבל "בביזה לא שלחו את ידם". כאלה צדיקים.

ומעל לכל הניגודים וההפתעות מגילת אסתר היא מצחיקה מאוד, כתובה בהומור מפתיע. וכדאי לחשוף את ההומור, להשתעשע וליהנות ממנו.
למשל: כזכור לכם ממה שלמדתם על המגילה, המן הרשע , בסופו של דבר, נתלה על העץ שהכין לתלות עליו את מרדכי. וזה באמת הגיע לו.
אבל מדוע ציווה אחשוורוש לתלות את המן? האם מפני שהוא פיתה אותו להשמיד את היהודים?...  בכלל לא.
קִראו בסבלנות את המגילה וכשתגיעו לפרק ז' ולפקודה של אחשוורוש: "תלוהו עליו!" (על העץ) תופתעו לגלות מה חשב המלך השיכור
כאשר הוא ציווה לתלות למוות את השר הבכיר שלו.

הנחיות לקריאה:  

שאלות כלליות

א.      במהלך הקריאה סִפְרוּ כמה משתאות של יין יש במגילה.  (מי שיספור נכון ראוי לזכות בכוס יין).
ב.      נסו לספור את ההיפוכים הרבים המתרחשים במגילה  (רשימת היפוכים תמצאו בסוף הדיון במגילה)
ג.      בתקופת אחשורוש (לפני 2400 שנים, בערך)   לא היה אינטרנט. איך פרסמו חוקים והודעות ב - 127  מדינות הממלכה (מהודו ועד אפריקה)?
        בדקו ותגלו שזה היה נורא נורא יקר ומסובך. עכשיו בידקו לאורך סיפור המגילה איזה חוקים "חכמים", "צודקים" ו"מועילים"
        (סליחה, אדיוטיים ומרושעים, ברובם) פרסמו בממלכת אחשוורוש בשיטה היקרה הזאת .
ד.     עקבו אחרי התנהגותה של אסתר למן הרגע שנודע לה על הצו להשמיד את היהודים ועד לתליית המן.
       איך היא מצליחה לתמרן את אחשוורוש לחשוד בהמן? לגרום לו ששנתו תנדוד מרוב דאגה? ובעקיפין לגרום לו לשלוח את המן להוליך את מרדכי רכוב על סוס
       בחוצות שושן, ולבסוף לתלות את המן. הוכיחו את גבורתה ואת חוכמתה של אסתר.

פרק א'
א.  משתה היין הראשון במגילה נערך בשנה השלישית למלכותו. כמה ימים נמשך המשתה?      מה אפשר ללמוד מזה על ניהול ענייני המדינה?
ב.  שימו לב לאופי הראוותני של החגיגות ולמעמד היין בהן – מה זה מלמד על תכנן ועל האווירה המתרחשת בהן?
ג.  המלכה ושתי מסרבת לפקודת המלך אחשוורוש להתייצב במשתה היין שלו. ואחשוורוש כועס מאוד.   מדוע, לדעתכם, היא מעיזה לסרב למצוות המלך?
ד.  ממוכן, אחד משבעה חכמי המלך, יודע שושתי צודקת בסירובה. אבל אם הוא יגיד זאת למלך, הוא ישלם על כך בחייו. לכן הוא הופך את הסירוב של ושתי
    למרד פמיניסטי בין לאומי.  מה הוא מציע?.

פרק ב'
א. ושתי סולקה. ועכשיו צריך לבחור מלכה חדשה.     איך בוחר המלך אחשוורוש אישה, שתהיה ראויה להיות מלכת פרס ומדי?
ב. " וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, אֶל-בֵּית מַלְכוּתוֹ, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, הוּא-חֹדֶשׁ טֵבֵת--בִּשְׁנַת-שֶׁבַע, לְמַלְכוּתוֹ." (ב'. כז)
     כמה שנים נמשך מצעד הבתולות היפהפיות למן גירוש ושתי ועד בחירת אסתר? (היעזרו במידע מפרק א') האם, לדעתכם, זהו סיפור מצחיק או עצוב?
                                             אל תשכחו לצייד את הילדים ברעשנים, כדי שירעשו בהם בכל פעם שיוזכר שמו של המן.
ג. אחשוורוש אוהב את אסתר ובוחר בה מבין כל הבתולות להיות למלכה. היא מסתירה את יהדותה.
   מרדכי דוֹד אסתר, שאוהב אותה ודואג לה, יושב בשער המלך כדי להיות קרוב אליה. והוא מגלה קשר נגד המלך. מה הוא עושה עם הידיעה הזאת?

פרק ג
א. המן הרשע, המִשְׁנֶה למלך אחשוורוש - הוא אגו מאניאק: דורש שכולם ישתחוו לו. בדרכו לארמון הוא עובר בשער המלך שם יושב מרדכי, שאינו משתחווה לו.
    המן נפגע,  ובהיותו אנטישמי מובהק הוא מבקש לנקום בכל היהודים.  איך הוא מצליח לשכנע את אחשוורוש להשמיד את כל היהודים? 
    האם אחשוורוש יודע מי הוא העם שהוא מצוה להשמיד?
ב. מדוע חוגגים את פורים בי"ד בחודש אדר? ומה מקור השם פורים?
ג. אחשוורוש שלט בחצי עולם - "מהודו ועד כוש" (באסיה ובאפריקה) וכל העמים שהיו תחת שלטונו צֻׂווּ להשמיד את כל היהודים בארצם ביום אחד.
   איך הודיעו להם לעשות זאת?
ד. הפסוק המסיים את הפרק מתאר את המתרחש בעיר שושן. הסבירו את התמונה: 
   טו הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים, בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, וְהַדָּת (צו המלך) נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת (לשתות מה? למה?), וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה (למה?).

פרק ד'
א.  איך נודע לאסתר על הצו להשמיד את היהודים?
ב. מה דורש ממנה מרדכי? ואיך היא מגיבה?
ג. מרדכי הוא דוד אסתר שאוהב אותה ודואג לה. איך הוא מנמק את דרישתו שתסכן את חייה? ומהן תגובותיה לדברים אלה?

פרקים ה'  ו'
א. אסתר בחכמתה מתמרנת את שניהם - את המן ואת אחשוורוש. תכניתה מתבססת על שגעון הגדלות של המן ועל פחדיו של אחשורוש מפני מבקשי נפשו.          
   איך היא עושה זאת? איך היא מצליחה לתמרן את אחשוורוש לחשוד בהמן? לגרום לו ששנתו תנדוד מרב דאגה?  עקבו אחרי התפתחות העלילה .
ב. מה מביא את אחשוורוש לצוות על המן להוביל את מרדכי בחוצות שושן רכוב על סוס ולקרוא: "ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו"?

פרק ז'
א. בסופו של דבר המן הרשע נתלה על העץ שהכין לתלות עליו את מרדכי. וזה באמת הגיע לו. אבל מדוע ציווה אחשוורוש לתלות את המן?
    האם מפני שהוא פיתה אותו להשמיד את היהודים?

פרק ח'
א. חשבתם שכל הבעיות נפתרו -  המן ועשרת בניו,  נתלו על עצים, מרדכי קיבל את את בית המן ואת תפקידו של המן כמשנה למלך - לכאורה הכול טוב. אז מה בכל            זאת מדאיג את אסתר? מה היא מבקשת מן המלך? מסתבר ש "כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב:" (ח'. ח). כלומר, מאחר שכתב                שנחתם בטבעת המלך לא ניתן לביטול, אז גזירת ההשמדה  של  היהודים לא בוטלה. אסתר מבקשת והמלך נותן לה את טבעתו כדי שתוכל לכתוב ולחתום על צו            חדש: "נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל עִיר וָעִיר לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם טַף וְנָשִׁים וּשְׁלָלָם לָבוֹז:"    (ח', יא) 

פרקים ט'-י''
א. הכול מתהפך: היהודים הורגים את צריהם, אך אינם בוזזים אותם.    האם יש לכם הסבר מדוע?
ב. אנחנו פוגשים במגילה כמה סוגים של שמחה: שמחת הצלה; שמחה לאיד; ושמחת מצווה. תארו את שלושת השמחות  המתוארות בפרק ט.

 היפוכים במגילת אסתר 
   מתוך: "מגילת אסתר מגילה של קרנבל" בספר "מעל מישור החולין" מאת: שרה שוב  הוצ' מכון מופת 2009

עקרון ההיפוך – הוא העיקרון  המרכזי השולט במבנה ובעלילה של המגילה. מילת המפתח מופיעה בפתיחת הפרק התשיעי: "וְנַהֲפוֹךְ הוּא".
אפשר למנות לפחות ארבעה עשר היפוכים בעלילה ובסגנון המגילה. ההיפוכים מודגשים לעתים קרובות באמצעות חזרה על מילים ואפילו בחריזה של מילים.
יובאו כאן רק חלק מהם, מהמרכזיים שבהם:
א. ההיפוך בגורל היהודים חל באותו יום עצמו שבו נפל הפור להשמידם: "וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם  טוֹב"   (ט', כד).
ב. היפוכים בעלילה: המן ביקש לעצמו את תהלוכת ההכתרה עם ההכרזה: "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ:" (ו', ו-ח), אך במהופך הוא היה זה שעשה זאת למרדכי שנוא נפשו  (ו', א-יא).
ג. המן הקים את העץ לתלות עליו את מרדכי, אך הוא עצמו נתלה עליו (ז', י).
ד. היפוכים בעלילה מודגשים באמצעות מילים חוזרות: בפרק ב' - "אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ (משפחתה) וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי ", ובפרק ח' -
    "וּמָרְדֳּכַי בָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי הִגִּידָה אֶסְתֵּר מַה הוּא לָהּ:"
ה. בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם  (ט', א).
ו. היפוך מודגש באמצעות חריזה: "וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה:" (ג' טו)   - "וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה:" (ח', טו).   
ז. היהודים לא שלחו ידם בביזה – ּ"בַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם:"  (פרק ט', י, טו, טז). בהיפוך למה שהיו צורריהם אמורים לעשות להם, על פי הצו  "וּשְׁלָלָם לָבוֹז" (ג', יג).       ובהיפוך לאותו צו שניתן גם ליהודים והם לא ביצעוהו באויביהם.
ח. המהפך המשמעותי ביותר הוא המהפך ההיסטורי, אשר הכניס את המגילה לתנ"ך: המן האגגי הוא צאצא גזע עמלק אשר התנכל לבני ישראל בצאתם ממצרים.
    בעקבות זאת הצטוו בני  ישראל למחות את זכר עמלק (שמות ז', ח-טז; דברים כ"ה, יז-יט). המפגש ההיסטורי השני התרחש בספר שמואל א (פרק ט"ו)
    בין שאול המלך ואגג מלך עמלק. שאול חס על חיי אגג ולא קיים את מצוות "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" (דברים כ"ה, יט), וכתוצאה מכך איבד את מלכותו.
    המפגש ההיסטורי השלישי מתרחש במגילת אסתר: המן "האגגי", צאצא עמלק, מבקש להשמיד את היהודים, מתעמת עם "מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי"      (ב', ה).  קיש הוא אבי שאול המלך, מכאן, שמרדכי הוא מצאצאי שאול המלך. ובסופו של דבר בעימות בן צאצא של שאול לצאצא של אגג גוברת ידם של היהודים              על  צורריהם והם מוחים את זרע עמלק.

===================================================================

                          השמחה בחג הפורים

הכול במגילה מתהפך: היהודים במקום ליהרג - הורגים את הצוררים; ובמקום להתאבל - חוגגים. והשמחה גדולה.
אנחנו פוגשים ארבעה סוגים של שמחה בחג הפורים:
* שמחת ההצלה  –   הצלה מתכנית השמדת היהודים של המן
* שמחה לאיד     –   שמחה על שִׁבְרוֹ וצרתו של הזולת (גם אם הוא אויב)
* שמחת מצווה   –   שמחה מקיום מצווה של עשיית טוב עם הזולת
* שמחה קרנבלית – שמחת המונים של התפרקות, צחוק ועליצות, תהלוכות ותחפושות.

נבדוק איך כל סוג של שמחה בא לידי ביטוי בטקסט של המגילה ובמצוות החג ומנהגיו.
לפניכם רשימה של מצוות, טקסים ומנהגים של חג הפורים - מיינו אותם לפי סוגי השמחה:
קריאת מגילת אסתר –  מסכות ותחפושות – מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה * –  עדלאידע - מִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ - אזני המן  -  ּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹונִים –  פארודיות -
- הרעשה ברעשנים - משחקו  פורים (פורים שפיל)  - סעודת פורים - ציורים של עשרת בני המן תלויים.                                   * מקור המילה משתה הוא בשתיית  יין

-----------------------------------------

תשובות
שמחת הצלה – קריאת מגילה;   מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה;  סעודת פורים;
שמחה לאיד   - אזני המן;  הרעשה ברעשנים;  עשרת בני המן תלויים.
שמחת מצווה - מִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ;  ּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹונִים;
שמחה קרנבלית - מסכות ותחפושות;   עדלאידע;   משחקו  פורים (פורים שפיל);  פארודיות;
-----------------------------------------------------------------

פורים - לִשְׂמוֹחַ וּלְשַׂמֵּחַ    

מתוך הספר :'מעל מישור החולין'; הוצ' מכון מופת 2009

החוויה המרכזית של חג הפורים היא השמחה. בנסיבות שונות עשוי המושג 'שמחה' להיות מוגדר, הן כרגש והן כערך. בתחום האדם היחיד - השמחה היא רגש טבעי, ספונטאני. אך כאשר השמחה היא של ציבור שלם: קהילה, עם, דת, וכדומה, וכאשר היא מתעוררת על ידי חגיגות וטקסים יזומים – הופכת השמחה לערך.
שמחת חג של ציבור היא תלוית תרבות: זמנה קבוע מראש, סיבותיה ומטרותיה נקבעות על ידי התרבות, דפוסיה מעוצבים על ידי התרבות והיא מכתיבה נורמות של התנהגות. בתור שכזאת השמחה טעונה בערכיות, שיכולה להיות חיובית או שלילית. על כן איננו פטורים מקביעת עמדה כלפי כל צורה של שמחה, תוך בחינת מטרותיה, אופייה וגבולותיה.
מאפייניה של שמחת הפורים הם מגוונים, ואפשר להעמידם על שני רצפים קוטביים:
שמחה קרנבלית – מכאן, ושמחת מצווה – מכאן;
שמחת הצלה והודיה  – מכאן, ושמחה לאיד – מכאן.
סביב ארבעת השמחות האלה ממוקדים כל מרכיבי החג: הטקסט של מגילת אסתר ומצוות החג:
קריאת מגילה, סעודת הפורים, משלוח מנות ומתנות לאביונים. וכן, התפילות והפיוטים
ומנהגי החג: התחפושות, משחקי הפורים, הפרודיות, הרעשן, המאכלים, השירים, וכיוצא בהם.
במגילת אסתר מתואר מהלך העיצוב של חג הפורים: הבנייתו מאירוע היסטורי חד פעמי לחג לדורות.
וכן, התפתחות השמחה והשתנותה מסוג אחד של שמחה, לאחרת:
     וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים  - - - לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים
     אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה: כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם
     הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי  
     מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים: (אסתר ט' כ-כב)                                                                                           

"משתה ושמחה" - משתה היין מוליד שכרות והשתטות, שהם ממאפייני השמחה הקרנבלית, שהייתה נהוגה אצל העמים שבקרבם חי העם בגלות.
זוהי שמחת פורקן, הפגה וקלות ראש, המשקיפה על העולם ועל הערכים מצידם ההפוך.
אישור לכך מצוי בדברי חז"ל: "חייב אדם להתבסם בפורים עד דלא ידע בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי" (מגילה ז, עז,ב).
זוהי  מצווה של שתיית יין עד כדי השתכרות  והתפרקות ואבדן יכולת ההבחנה בין טוב לרע, שאין לה אח ורע  בחגי ישראל האחרים.
ואמנם חכמי ישראל בדורות מאוחרים יותר הסבו את מצוות 'משתה היין' ל'סעודת פורים'.
עם זאת השמחה הקרנבלית היא גם אֵם כל המנהגים העליזים והמשעשעים של החג השונה והמיוחד הזה: התחפושות, הרעשנים, העדליאדות  ומשחקי הפורים.

המצווה הבאה אחריה, "משלוח מנות איש לרעהו", מוסיפה ערכיות חברתית וחיזוק היחד הקהילתי.

המצווה השלישית משלימה את "גיורו" של החג כאשר היא מביאה את השמחה אל צורתה הנעלה ביותר על פי תפיסת היהדות:
"מתנות לאביונים". זוהי שמחת המצווה, המשתפת את היסודות החלשים והנזקקים בחברה.
הרמב"ם חיזק את מעמדה של מצוות ה"מתנות לאביונים" והעמיד אותה מעל לכל המצוות האחרות של חג הפורים:
      מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה
      גדולה  ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים האלו
     דומה לשכינה,  שנאמר "לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים:"   (ישעיהו  נ"ז, טו).               
     (רמב"ם הלכות מגילה  פרק ב  הלכה יז)
הרמב"ם אינו מטיף להתנהגות מוסרית או לצדק חברתי, כי אם מבסס את דבריו על המצווה לשמוח בחג. על פי הבנתו עזרה לזולת מביאה לידי שמחה "גדולה ומפוארת". את השורש שמ"ח הוא מיישם בשתי הטיותיו: לִשְׂמוֹחַ ו–לְשַׂמֵּחַ. משתיהן השמחה הגדולה והצרופה יותר היא זו שנבנית מן השמחה שאדם משמח את זולתו, בעיקר כשהוא נזקק. כך עשויה השמחה להיות גם ערך, מעבר למימד החווייתי שלה.
בפרק אחר, המוקדש כולו להנחיות התנהגות ביום טוב, הרחיב הרמב"ם בעניין כל מה שמביא לידי שמחה, בין אם זה קשור לגוף ובין אם לרוח. ושם נכתבו הדברים הבאים:
    וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים
    אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש
   אין זו שמחת מצווה אלא שמחת כריסו.       (רמב"ם הלכות יום טוב פרק ו הלכה יח)

'שמחת המצווה' הצומחת מן הנתינה לנזקקים אינה בהכרח טבעית לאדם. כדי להגיע למדרגה
אנושית גבוהה זו נדרש חינוך מכוון. ומערכת המצוות והדינים של היהדות מכוונת לחינוך הזה.
כנגד 'שמחת המצווה' מוצגת השמחה האחרת: 'שמחת כריסו'. שמחה זו מתמקדת כולה באדם
גופו, באנוכיותו ובגשמיותו, ומתעלמת מצערם של אלה שאין בידם אמצעים לחגוג. הציור
הגרוטסקי של הכרס כמטפורה של השמחה הזאת, ממחיש את מגושמותה הנהנתנית ומבליט את ניגודה לשמחת המצווה, השואבת את כוחה ואת יופייה מעשיית הטוב.

רצף אחר של מאפייני שמחת הפורים הוא משמחת הצלה והודיה אל השמחה לאידם של צוררי היהודים. עיקרה של שמחת הפורים במסגרת המסורתית עומד על ההודאה (הודיה) לאלוהים על הניסים שעשה לעמו, בהצילו אותו מידי צורריו. זוהי ערכיות דתית, אמונית, המעוררת שאלות תיאולוגיות ופילוסופיות נוכח הצלחתו של הָמָן המודרני לבצע את מזימתו ולהשמיד ששה מליון יהודים ללא התערבות ניסית של הקב"ה.
אבל גם כאשר מדובר בהצלת יהודי שושן, מסתבר, שהניסים שנעשו לאבותינו בעבר לא היה בהם די כדי לנחם את העם היהודי הנרדף בגלותו, והיה לו צורך פסיכולוגי להתפרק בחלומות נקמה באויביו ובשמחה לאידם.
ביטויים רבים של נקמה ושמחה לאיד מצויים בטקסט של מגילת אסתר, במדרשיה, באיורי המגילה המסורתיים ובמנהגי החג. אפשר להבין ולקבל זאת על רקע מצבם האומלל של היהודים בגלות. מה גם שגילויי השמחה לאיד היו על בסיס של נקמות מדומיינות, שלא באמת התרחשו.
הבעיה היא שמאפייני השמחה לאיד לא הרפו מחג הפורים גם כיום, כאשר אנו עם עצמאי וריבוני במדינתו, אשר יש לו צבא וכוח להגן על עצמו מפני אויביו. היום, לא רק שאין צורך והצדקה לפרוק תסכולים באמצעות נקמנות ושמחה לאיד, אלא שיש בהם סכנה ממשית, כאשר הם מצוידים באמצעים כוחניים המאפשרים לממש את הפנטזיות הנקמניות, שקיבלו אישור תרבותי מן הנרטיב של מגילת אסתר ופירושיה.

מכל האמור לעיל עולות מספר מסקנות לגבי כיווני החגיגה וההוראה של חג הפורים:
* יש להיאבק בנטייה המסוכנת של החג אל עבר השמחה לאיד.
* את היצירתיות של השמחה הקרנבלית (תחפושות, תהלוכות פורים, הצגות קומיות, וכו') ראוי לטפח, אך מבלי להפריז בהשתטות ובשתיית משקאות אלכוהוליים. 
* מעל לכל, חשוב לנווט את הפעילות בחג הפורים אל שמחת המצווה. כי מלבד לשמוח צריך גם לְשַׂמֵּחַ, במיוחד את אלה שהשמחה אינה שרויה בעולמם.

==============================================================================================================

לללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללל

                                                                                                                                                         פרק זה נכתב על ידי עפר גביש

                                                                        שירי חג הפורים

(בסוף הפרק יש שירון של שירי חג הפורים)

חלק ראשון:  
מה לעשות עם שיר - הצעות לפעילות משפחתית באמצעות שירים

1.      לשיר 
                    א.    ביחד.
                    ב.   לחלק תפקידים.
                    ג.   למצוא באתרים מנגינת ליווי (פלייבק, קריאוקי) ולשיר עם ההקלטה.

2.      לנגן – ניתן למצוא תוים והרמוניות לשירים, בספרים ובאתרים ברשת.

3.      לרקוד - להשמיע הקלטה, לחבר ריקוד ולרקוד לצלילי השירים.

4.      לביים הצגה על מילות השירים ולהכין הופעה למשפחה.

5.      להקרין סרטונים (קליפים).

6.      לכתוב חידות על פי מילות השירים.

7.      לבקש מהמשתתפים לכתוב עוד בתים לשיר.

8.      שירים כמוסיקת רקע – כשמתכנסים, כשאוכלים, כשנפרדים.

9.      לעסוק בסיפור הרקע לשיר (יש אתרים שמרכזים מידע כזה).
                       א.    לספר את סיפור כתיבת השיר.
                       ב.     ללמוד בעזרת שירים על: מפת הארץ, תנ"ך, טבע, היסטוריה, מלחמות ישראל, דמויות מההיסטוריה שלנו, ועוד ועוד...

10.  להכין ביחד שירון למסיבה, לקשט אותו
                     א.    להדפיס על דפים.
                    ב.       להקרין במצגת.
                    ג.        לתלות שירים על הקירות כחלק מהקישוט למסיבה.

                                                                 חלק שני 
                                             פעילויות מודגמות על שלושה שירים

משחקי שירה

1.    עולם הפוך
הקלטה:    https://www.youtube.com/watch?v=IneWKWKx0SE 
חג הפורים הוא חג הפוך, שהמפתח להבנתו הוא הביטוי "ונהפוך הוא" ("מיגון לשמחה, מאבל ליום טוב"). גם התחפושות הן עולם הפוך.
השיר "עולם הפוך" הוא שיר פורים מצחיק, שחובר לפני קרוב למאה שנה. הלחן שלו פשוט ונלמד בקלות רבה, אבל חלק מן ההיפוכים כבר  אינם מובנים או מצחיקים היום.
לכן מוצע כאן עיבוד חדש של השיר.
·                                                      - אפשר לשיר את השיר כמו שנכתב
·                                                      - אפשר לשיר את העיבוד החדש שלו
·                                                      - ואפשר להמשיך ולחבר היפוכים חדשים ברוח השיר.

--------------------------

חלק שלישי

תמלילי השירים

מה לעשות
מילים: נתן אלתרמן   לחן: עמנואל עמירן

כמה רע לי בעולם
אויה אנשים טובים
למה זה כולם כולם
בי כל כך מתאהבים

מה לעשות
מה לעשות
שאני יפה כזאת
שאני איילת חן
ושניה כמוני אין

יש לי גוף קליל קליל
כי נולדתי בגליל
יש לי רגל חמודה
כי גדלתי ביהודה

מה לעשות
מה לעשות
שאני יפה כזאת
ושניה כמוני אין
מן הים עד הירדן

לו היה לי פה עקום
לא היה חסר לי כלום
לו היה לי אף גדול
עוד אפשר היה לסבול

מה לעשות
מה לעשות
שאני יפה כזאת
שאני כמעט נוחה
רק בשביל תערוכה

כל הבחורים פשוט
לי אומרים הנה נמות
והבחורות אומרות
את עושה לנו צרות

מה לעשות
מה לעשות
שאני יפה כזאת
שליבי, למרות הכל
לאהוב אינו יכול

אך סוף סוף לאסוני
הסתבכתי גם אני
פעם באתי לכרכור
ומצאתי שם בחור

מה לעשות
מה לעשות
שאני טיפשה כזאת
רק פגשתי בו וכבר
התאהבתי עד צוואר

הבחור אמר לי כך
גם אני אוהב אותך
אז עניתי בקיצור
ואמרתי לבחור

מה לעשות
מה לעשות
שאני יפה כזאת
גורלי גורל מיסכן
בוא מהר ונתחתן

----------------------------

אני פורים
מילים: לוין קיפניס   לחן: נחום נרדי

אני פורים, אני פורים
שמח ומבדח
הלוא רק פעם בשנה
אבוא להתארח
---------------------

הוא והיא על הגג
מילים: נתן אלתרמן   לחן: עממי

הוּא:
מֵעֲפוּלָה בָּאנוּ הֵנָּה יַחַד,
בְּרַכֶּבֶת יוֹם שִׁשִּׁי.
יֵשׁ לִי דָּג מָלוּחַ וְקָרַחַת
וְתִסְרֹקֶת לְרֹאשִׁי.

הִיא:
וְעָלַי שִׂמְלַת שַׁבָּת
גַּם אַרְנָק שֶׁל עוֹר בַּיָּד,
אִמָּא, כַּמָּה זֶה נֶחְמָד!
יְהוּדָה הַגִּידָה נָא,
שֶׁתִּשְׁמֹר לִי אֱמוּנָה,
כְּמוֹ לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה.

הוּא:
חַוָּה'לֶה, הַבִּיטִי גַּם הַבִּיטִי
מַה שֶּׁבֶּן-אָדָם עוֹשֶׂה...
בְּחַיַּי, אַף פַּעַם לֹא רָאִיתִי
בִּלְבּוּל מֹחַ שֶׁכָּזֶה!

הִיא:
אַל תִּהְיֶה פְּרוֹבִינְצְיָאל,
כַּנִּרְאֶה שֶׁעוֹד בִּכְלָל
לֹא רָאִיתָ קַרְנָבָל...
אַל תִּצְעַק בְּקוֹל מָלֵא,
אַל תִּקְפֹּץ כְּמוֹ טָלֶה,
אַל תִּקְרָא לִי חַוָּה'לֶה!

הוּא:
כָּל הַגַּג מָלֵא כְּאִינְקוּבָּטוֹר,
הוֹי אִשְׁתִּי הַמִּסְכֵּנָה...
אִם אֲנִי אֶפֹּל מִפֹּה לְמַטָּה
אַתְּ תִּהְיִי לְאַלְמָנָה.

הִיא:
יְהוּדָה עֲמֹד יָשָׁר,
אַל תִּתְפֹּס בִּי בַּצַּוָּאר,
לֹא יִקְרֶה לְךָ דָּבָר...
הִסְתַּדַּרְתָּ עַל הַגַּג,
אַל תָּזוּז מִפֹּה וְרַק
שְׁמֹר הֵיטֵב עַל הָאַרְנָק.

הוּא:
הַתַּהֲלוּכָה הִנֵּה עוֹבֶרֶת
זֶה נִפְלָא, אוֹי, זֶה נִפְלָא!
אַל תִּדְחֹף בָּחוּר
הִנֵּה פֹּה גְּבֶרֶת,
וַאֲנִי הוּא בַּעֲלָהּ!

הִיא:
יְהוּדָה הַבֵּט לְשָׁם
הַגָּמָל אֵינֶנּוּ סְתָם,
הַגָּמָל הוּא בֶּן-אָדָם...
וְהַכּוּרְדִּי הַקּוֹפֵץ
וְהַחֹטֶם שֶׁל הַלֵּץ...
פֹּה אֶפְשָׁר לְהִתְפּוֹצֵץ.

הוּא:
אֶת הָמָן תָּלוּ עַל עֵץ גָּבוֹהַּ,
אֶת וַיְזָתָא עַל עָצִיץ...
אַגָּדָתִי בִּמְכוֹנַת קוֹלְנוֹעַ
אֶת הַקַּרְנָבָל מַרְבִּיץ.

הִיא:
אוֹיָה אֵיזֶה מִין יָמִים,
גַּם אוֹתָנוּ מְצַלְּמִים,
אַל נִהְיֶה כְּמוֹ גְּלָמִים!
הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִימִיקָה
וְהָעֵף לִי נְשִׁיקָה,
שֶׁכָּל עֲפוּלָה תִּתְפַּקַּע

----------------------------------

זה פורים פורימאטו
מילים: נתן אלתרמן   לחן: דניאל דנידרף

זה פורים פורימטו
תיאטרו מטאטאטו
בחור אֶ-בחורתוּ
אלגרו נשיקתוּ
ארצנו מסודרת
הדבש הוא בכוורת
היין הוא ביקב
השכל הוא ביֶקֶה
טיטינה הו טיטינה
ממשלת פלשתינה
מתי אותך אבינה
טיטינה הוי טיטינה
יפה הוא עולמנו
רבים הם גולמינו
אל ראש כל וו יש חולֶם
בכל סיעה יש גולֶם
יוצא אני הימָה
למצוא קצת עונג שמה
צועק אלי רֵבּ חיים
שלם את מס המים
אל בחורה פורחת
אני ניגש בנחת
אִמה מיד נבהלת
שלם את מס הילד
גברתי שלי נכבדת
הנפש בי רועדת
מרוב מיסים ראי נא
כואב לי בטיטינה
במוסדותינו סדר
כמו בזנב העדר
רשיון קטן חפצתי
שנתיים התרוצצתי
אותי אדון ארנוני
שולח אל חַרבוֹני
חרבוני אל עפרוני
עפרוני אל זמירוני
זמירוני אל ירקוני
ירקוני אל ירדני
סוף סוף אדון ירדני
אומר לי: ישקֵני

---------------------------

חג פורים
מילים: לוין קיפניס   לחן: עממי

חג פורים, חג פורים
חג גדול לילדים
מסכות, רעשנים
שירים וריקודים
הבה נרעישה, רש רש רש
הבה נרעישה, רש רש רש
הבה נרעישה, רש רש רש
ברעשנים
----------------------------

יום טוב לנו
מילים: לוין קיפניס   לחן: עממי
יום טוב לנו
חג פורים הוא חג גדול
יחד כולנו נצאה במחול
ברעשן נרעיש בקול
רש - רש נסתובבה
חג פורים הוא חג גדול
רש - רש נסתובבה
חג פורים הוא חג גדול
יחד כולנו נצאה במחול
-----------------------------------

כשנכנס אדר
מילים: נעמי שמר   לחן: נעמי שמר

באו ותראו מראה בלתי-רגיל
כל העיר שוקקת מצהלות וגיל
על גבי ג'ירפה מרקד הפיל
עם שודד-הים ובאוזנו עגיל
מי ראה פה מלך ובידו שרביט
מי ראה שכור שותה מן החבית
חצוצרה תוקעת זמר מבלבל
והרעש הוא ממש בלתי-נסבל
חור כרפס ותכלת, בוץ וארגמן
כל העיר זוללת את אזני-המן
איזה חג יפה ובלתי-מסודר
ומצווה לשמוח כשנכנס אדר

---------------------

ליצן קטן

מילים: שרה לוי-תנאי   לחן: שרה לוי-תנאי
ליצן קטן נחמד
רוקד עם כל אחד
ליצן קטן שלי
אולי תרקוד איתי
אולי, אולי, אולי,
אולי תרקוד איתי

----------------------------

איזה פלא
מילים: נתן אלתרמן   לחן: עממי
איזה פלא, איזה פלא
אם ישנם לילות כאלה
אם אפשר עוד לנסות
הורה שכזאת

הורה עורי, עורי הורה
אם פרצנו לא נחזורה
העפילי נא איתי
הורה הורתי

הי בחור הכל יכול
הב נא זמר למחול
מפוחית, מפוחית
שיר אחד יחיד הי

עוד נזכורה עוד נזכורה
את שיריך אמא הורה
עוד אזכור אותך היטב
אמא שבלב

איזה פלא, איזה פלא
אם ישנם לילות כאלה
אם אפשר עוד לנסות
הורה שכזאת

את היא שהסערת ביחד
אש מחול ואש קדחת
והעלית על המוקד
מעגל רוקד הי

------------------------------

למגדול ועד קטן
מילים: מגילת אסתר א 5,7   לחן: נעמי שמר

לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן
מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים
בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ
וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב
וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים
וְיֵין מַלְכוּת רָב כְּיַד הַמֶּלֶךְ

------------------------

תן כתף
מילים: אביגדור המאירי   לחן: מרדכי זעירא

תן, תן, תן, תן
תן כתף
עצום את העיניים
פורים  לנו נשכח את הכל
אם יש לך כאב
רמסהו ברגליים
פתח את פיך ושירה בקול

הי הי, הי הי
חפצנו נבצע
נראה, נראה נסים ונפלאות
הי הי, הי הי
כולנו נשתגע
נחיה, נחיה על אף כל הצרות

תן, תן, תן, תן
תן כתף
עצום את העיניים
פורים  לנו נשכח את הכל
אם יש לך כאב
רמסהו ברגליים
פתח את פיך ושירה בקול

הי הי, הי הי
חפצנו נבצע
נראה, נראה נסים ונפלאות
הי הי, הי הי
כולנו נשתגע
נחיה, נחיה על אף כל הצרות

-----------------------

מסכות
מילים: לוין קיפניס   לחן: עממי

זקן ארוך לי עד ברכיים
שפם ארוך לי אמתיים
היש צוהלת ושמחה
כמוני מסכה ח-ח-ח

קרניים לי קרני התיש
שיניים לי שיני הליש
היש צוהלת ושמחה
כמוני מסכה ח-ח-ח

מלפני צמה עם סרט
מאחורי זנב תפארת
היש צוהלת ושמחה
כמוני מסכה ח-ח-ח

-------------------------

משחק פורים
מילים: לוין קיפניס   לחן: נחום נרדי

צְלִיל, צְלִיל, צְלִיל!
מִצְנֶפֶת לִי וּגְדִיל!
אַל יָקוּם אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ,
מִשְׂחַק פּוּרִים מַתְחִיל!

אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלוֹשׁ,
אֲנִי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ!
שַׁרְבִיט זָהָב לִי בַּיָּד
וְכֶתֶר עַל הָרֹאשׁ!

לְכֻלָּנוּ, לְכֻלָּנוּ
כֶּתֶר עַל הָרֹאשׁ!
כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ
הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ!
                לה, לה, לה...

מַלְכָּה אֶסְתֵּר אֲנִי,
וְזֵר זָהָב יֵשׁ לִי
יוֹדְעִים אַתֶּם מִי דּוֹדִי
מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי

לְכֻלָּנוּ, לְכֻלָּנוּ
עַל רֹאשֵׁנוּ זֵר!
כָּל אַחַת מֵאִתָּנוּ
הִיא מַלְכָּה אֶסְתֵּר!
            לה, לה, לה...

אֲנִי הוּא מָרְדְּכַי,
תְּכֵלֶת בְּגָדַי,
אָזְנֵי-הָמָן וְרַעֲשָׁנִים
הֵבֵאתִי לִילָדַי!
         לה, לה, לה...

וְגַם אֲנִי אָשִׁיר!
הֵבֵאתִי סוּס אַבִּיר.
אֶת מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי
אַרְכִּיב בִּרְחוֹב הָעִיר!
            לה, לה, לה...

--------------------------

משנכנס אדר
מילים: תלמוד בבלי מסכת תענית   לחן: חסידי

מש...מש...מש
משנכנס אדר
משנכנס אדר מרבין
מרבין בשמחה

ונהפוך, ונהפוך
ונהפוך ונהפוך הוא
אשר ישלטו היהודים
המה בשונאיהם

משנכנס אדר
משנכנס אדר
מרבין, מרבין
מרבין בשמחה

חייב אדם לבסומי
לבסומי, לבסומי
עד ד- עד דלא ידע
עד דלא ידע

--------------------------

נגיד
נעמי שמר

נגיד שאני הולכת לטיול
נגיד שאני פתאום רואה חתול
מה שלומך? תודה רבה!
אדרבא ואדרבא
למה לא?
בבקשה תבוא כל יום!
באמת, נעים מאוד!
לבריאות! להתראות!
ותמסור בבקשה דרישת שלום!

נגיד שאני הולכת יחידה
פתאום אני פוגשת קרפדה
מה שלומך? תודה רבה!
אדרבא ואדרבא
למה לא?
בבקשה תבוא כל יום!
באמת, נעים מאוד!
לבריאות! להתראות!
ותמסור בבקשה דרישת שלום!

נגיד שהלכתי לי לראש ההר
פתאום רעד ההר והוליד עכבר
מה שלומך? תודה רבה!
אדרבא ואדרבא
למה לא?
בבקשה תבוא כל יום!
באמת, נעים מאוד!
לבריאות! להתראות!
ותמסור בבקשה דרישת שלום!

ובכיכר בין כל החנויות
פוגש אני את מלך החיות
מה שלומך? תודה רבה!
אדרבא ואדרבא
למה לא?
בבקשה תבוא כל יום!
באמת, נעים מאוד!
לבריאות! להתראות!
ותמסור בבקשה דרישת שלום!

דברים כאלה לא כל יום קורים
ממתקים ומיגדנות ומשלוח המנות
עדלאידע עד אין קץ ועד בלי די
שבת אחים ומה טוב ושושנת יעקב
וחן חן וחג שמח ידידי

(אבל יש ילדים שזה קורה להם כל השנה)
תמיד קורים לי כל מיני דברים
שלא כל כך קורים לאחרים
פרצופים בכל פינה מן עירבוביה משונה
יום לא יום ותיר לא תיר ונים לא נים
אך בלי אלה בוודאי עצובים היו חיי
והרבה הרבה פחות מעניינים

-------------------------

                                    מ ש ח ק י ם

אמת ושקר
כל אחד מן הנוכחים, בתורו, מספר על עצמו שלושה משפטים - שנים אמת ואחד שקר  - ועל הנוכחים לגלות מהו השקר

מי אני?
מלבישים על אחד מהחוגגים מסכה של דמות או בעל חיים מבלי שיידע מהי, (או מצמידים לראשו כתובת עם שם התחפושת)
ויהא עליו לגלות מהי הדמות באמצעות שאלות שהוא שואל את הנוכחים, כשהתשובות  הן רק כן או לא.

זה הסוד שלי
הסוד הוא מושג הקשור לפורים. (אחד בוחר במושג, שהוא הסוד שלו. המשתתפים שואלים, התשובות הן רק כן ולא)
                                                     -------------------------------------------------------

                  אשמח ואודה לכם אם תשלחו לי עבור האתר משחקים המתאימים לחגיגת פורים במשפחה

            צצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצ

        

מחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
צצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצ
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחמחחחחחחחחחחחחחחחחצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצ

                                           טו  בשבט

מה באתר

א. סיפור דמיוני על ט"ו בשבט - כדאי לקרוא במסיבה
ב. לכל עץ יש שם - שיר
ג. סדר  (תיקון)  ט"ו בשבט
ד. חידון ט"ו בשבט
ה. משחקים למסיבה
ו. ניבים מן הטבע
ז. הגנת הטבע בלשון
ח. מגוון של פעילויות, חידונים וכיו"ב. תרומתה של רות ריכטר

  סיפור דמיוני שכדאי לספר בחגיגת טו בשבט, כי למרות שעלילתו היא כולה  דמיונית,
  כל הפרטים המסופרים בו הם אמת לאמיתה ומלמדים על תולדות החג.

       

                   תגלית מרעישה בעניין תולדות ט"ו בשבט         מאת: שרה שוב

אי שם, במחשכי ארכיון שכוח, נתגלה לאחרונה פרוטוקול של אסיפה מסתורית, שהתקיימה לאחר גירוש יהודי ספרד, מתישהו בראשית המאה ה-16, 
כלומר, לפני כחמש מאות שנים:
השנה היהודית יזמה התכנסות של כל חגי ישראל, לדון בשאלה עקרונית וקיומית: האם  לקבל חג חדש אל מחזור חגי השנה היהודיים.
השאלה התעוררה כאשר היה מי שהבחין בכך, שבחמישה עשר בחודש שבט, שהיה עד אז חודש נטול חגים וימי זיכרון, הופיעו פתאום התכנסויות משפחתיות חגיגיות סביב טקסים של אכילת פירות, ברכות וקריאת טקסטים המבטאים געגועים ואהבה לארץ ישראל. או במילים גבוהות יותר, מבטאים את רעיון הגאולה.
ההתכנסויות האלה נצפו במקומות שונים בפזורה היהודית באירופה, בארצות שסביב אגן הים התיכון ובצפת – בירת הקבלה בגליל.

למפגש הגיעו חגי התורה - פסח שבועות וסוכות, ראש השנה ויום הכיפורים. שהם חגים מכובדים ועתיקים בני כ-שלושת אלפים שנים או יותר. והגיעו גם חגים צעירים, יחסית, כמו פורים, שהיה אז רק בן אלפיים שנה, וחנוכה, בן התשחורת, שמלאו לו כאלף ושבע מאות שנים. וכמו כן הוזמנו למפגש כמה ימי זיכרון ואבלות הקשורים לחורבן בית המקדש.
מסתבר שהחגיג החדש, ט"ו בשבט, בשקט בשקט הולך ומתחזק ומתנחל בלוח השנה, מתעקש להסתפח אל החגים הותיקים כשווה בין שווים 
ודורש לעצמו זכות קיום וחזקה בתרבותו של עם ישראל.

את הבעיה המרכזית הציגה השנה היהודית. היא טענה שיש מספיק חגים יהודיים שמכבידים על לוח השנה, כולם חגים עתירי קלוריות שמכבידים על משקל הגוף, ומכבידים גם על מי שמנסה להתמצא בתוך העושר והמורכבות של חגי ישראל. "בקיצור, בשביל מה צריך עוד חג חדש?"

ראש השנה, שהוא הראשון בלוח השנה, הציג סיבה נוספת להתנגדות לחג החדש: "הרי לא יעלה על הדעת שיהיה עוד חג שיקרא באותו שם כמו שמי: "ראש השנה לאילן* (משנה, ראש השנה פרק א משנה א). זוהי גניבה לאור השמש -  גניבת שם וגניבת זהות!".

זאת הייתה ההזדמנות של חג הפסח להכניס לו עקיצה מרה, שהמתינה בקנה אולי אלף ושלוש מאות שנה, לפחות מאז שנחתמה המשנה: "מי שמדבר על גניבה ...
אם לא אכפת לך, אדוני המכובד "ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות" (משנה, ראש השנה פרק א משנה א) אתה בעצמך גנבת לי את המעמד המכובד מאוד של ראש השנה בלוח של עם ישראל. כי הרי בתנ"ך החודש שלי, שהיום הוא החודש השביעי, וקוראים לו ניסן,  היה "ראשׁ חֳדָשִׁים  ... לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות יב, ב).  אז מי אתה בכלל שתדבר על גניבות?"

אז פנו כולם אל פסח ושאלו אותו, אם הוא מסכים לכניסת החג החדש ללוח השנה. פסח גמגם. הוא חשש שחג חדש בט"ו בשבט יקדים אותו בחודשיים בתור חג אביב ארץ ישראלי, וישלול ממנו את התואר "חג האביב".

ביקשו מט"ו בשבט שיציג את עצמו ושיסביר מדוע הוא חושב שאי אפשר בלעדיו.
נעמד הצוציק על רגליו. בקושי יודע לדבר. אבל הצליח להסביר, שהיהודים בגולה, נרדפים ומגורשים ומוגלים מרגישים את עצמם חסרי שורשים. לכן הם רוצים להזדהות עם העצים הנטועים בקרקעם. הם רוצים לשוב ולהישתל באדמת ארץ ישראל, שבה ורק בה יוכלו לקיים את מצוות ה"מעשרות" מן התורה - מצווה של תשלום עשירית מן היבול החקלאי בתור מס לתחזוקת עובדי הציבור - הכוהנים והלויים... ועד כדי כך הם להוטים לקיים את המצוות הקשורות בארץ, שאפילו התאריך של חמישה עשר בשבט, שבעצם מציין את ההתחלה והסוף של שנת המס מפירות האילן, לא מפחיד אותם. כאלה פראיירים – מוכנים להפוך את ראש השנה למיסים מפירות האילן לחג.

פורים העיר בעוקצנות: "נראה אותם כשהם ישובו לארץ ישראל אם הם יהיו כל כך זריזים לשלם מיסים ..."

ועוד, הוסיף ואמר ט"ו בשבט: "היהודים האלה, כשהם אוכלים ומברכים על פירות האילן, כל החושים משתתפים בחגיגה – הטעם, הריח, המראה היפה של הפירות, ואפילו חוש המישוש. זוהי דרך נפלאה להמחיש להם באמצעות הפרי את החיים  שנגזלו מהם: את החיים על אדמת ארץ ישראל. "  

 הוא היה כל כך יפה, התינוק הזה, כמו פרח אביב ישראלי. ומתוק, כמו תמר מג'הול וכמו תאנים יבשות מטורקיה. אז מה פלא שכולם התאהבו בו.

ופורים מלמל בינו לבין עצמו: "נו טוב, אני הרי חג של הגולה, חג של הצלחת היהודים לגבור על צורריהם בגולה (בעזרת ניסים ובלי צה"ל). אולי ט"ו בשבט יצליח
לעורר בהם רגשות ציוניים אמיתיים, ובעיקר מעשיים. אולי הוא יעלה אותם לארץ ישראל.

כולם כבר היו מוכנים להשתכנע ולקבל את החגיגון הנחמד אל בין שורותיהם.
איכשהו היו משוכנעים שהוא כל כך בלתי מזיק, בסך הכול קטנצ'יק, בלי מצוות והלכות מן התורה ומן הגמרא, בלי נפח.
חגיג של יום אחד, שאפילו לא מפסידים עליו יום עבודה או לימודים.

אבל אז התרומם יום הכיפורים – רזה ומחודד עם פרצוף חמור של גוזר דינים, והזהיר מפני הסכנה הבלתי צפויה של חג, שמתחיל בקטן, אבל סופו מי ישורנו:
"עכשיו, כשהוא בגולה" – אמר יום הכיפורים על ט"ו בשבט – "הוא מותק של חג קטן. אבל כשהוא יעלה לארץ ישראל – מי ערב לכם שהוא לא יתרחב וישמין ויתעבה כמו כולנו. (חוץ ממני, שאני שומר על דיאטת צום). למשל, אם הוא יגלה את מה שאנחנו הרי יודעים, אבל היהודים בגולה, אלה שט"ו בשבט מאכיל אותם ממתיקותה של הארץ הנחלמת, אינם יודעים – ואם הם יגלו שהארץ היא כולה שממה ועזובה, וביצות וקדחת, והם יבינו שצריך לטעת הרבה מאוד עצים. אז מה אתם חושבים? הם לא יעשו חג של נטיעת עצים? ומתי יטעו עצים? בכל החגים מן התורה הרי אסור לעבוד, ובחנוכה גשם ובוץ, בפורים כבר מאוחר מדי לטעת, כי צריך שירד גשם על הנטיעות, אז הם יחליטו שראש השנה לאילן יהיה חג הנטיעות.
אחר כך הם יגלו פתאום, שהם כל כך הצליחו להלביש את הארץ ב"שלמת בטון ומלט ולפרוש לה מרבדי גנים" שתולים ונטועים, שטבע הבר נדחק ונשכח וכמעט שלא נשאר שום דבר מארץ התנ"ך המקורית. אז הם ימציאו את החברה להגנת הטבע. והיא, בשביל מה היא תקום אם לא בשביל להכריז על ט"ו בשבט כעל יום שמירת הטבע? ומה שעוד יותר מסוכן – הם יכריזו על כל השבוע של ט"ו בשבט כעל שבוע שמירת הטבע – שבעה ימים שלמים של טיולים והפגנות.
אז מה אתם אומרים על זה אחי פסח וסוכות? – במו ידיכם אתם ממציאים לכם מתחרה - חג בן שבעה ימים. והעובדה שאין לו הלכות ומצוות מאפשרת לו להתפתח באופן מפלצתי לכל כיוון בלתי צפוי כגידול פרא, ולאיים על כולנו."

בנקודה זו התנדב חג השבועות, חג צנוע של יום אחד, להרגיע את הרוחות: "אבל שים לב, אחי, למה שאתה בעצמך אמרת, הרי כל ההתפתחות של ט"ו בשבט תהיה מנווטת על ידי הערך של אהבת הטבע ואהבת ארץ ישראל באמצעות הטבע. מכאן שהוא לא יוכל להתפתח לכל מיני כיוונים בלתי צפויים".

פסח, שרוב הזמן ישב בשקט והיה עסוק בקונפליקט העתיק שיש לו עם ראש השנה, התעורר פתאום: "רגע, רגע, אם היום הם כבר מברכים וקוראים פסוקים ואגדות ושרים שירים – מי ערב לנו שהם לא יחליטו להמציא סדר ט"ו בשבט? הגדת ט"ו בשבט? אני לא מסכים!. סדר זה המונופול שלי!"

הרגיעו אותו ואמרו לו שיקראו לזה "תיקון ט"ו בשבט".

למען הסדר הטוב צריך עוד להוסיף, שימי הזיכרון לחורבן – תשעה באב והצומות האחרים – צדדו כל הזמן בט"ו בשבט. הם ראו בו חבר ושותף לאהבת ארץ ישראל. בדרכו שלו, כמובן.

בקיצור הדעות בין החגים היו כל כך חלוקות, שהם בעצמם החליטו שלא להחליט. וכך בלי החלטות ממשלה, בלי מחאות ציבוריות ובלי תקציבים התנחל לו ט"ו בשבט, הוא ראש השנה לאילן, בלוח השנה היהודית.

---------------------------------------------------------------------------------

המעשר הוא מס של עשירית מן היבול החקלאי, המשולם לעובדי הציבור כוהנים ולוויים. 
"ראש השנה לאילן", כמוהו כמו "ראש השנה למעשר בהמה"  (ראו להלן) - אלה הם תאריכים קובעים לתשלום מסים:  

• אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם:
• בְּאֶחָד בְּנִיסָן – רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים.
• בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל – רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי.
• בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי – רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיּעָה וְלַיְרָקוֹת.
• בְּאֶחָד בִּשְׁבָט – רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ.  (משנה, מסכת ראש השנה, פרק א', משנה א')

טטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטט
טטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטט

לכל עץ יש שם   
שרה שוב                   
לכל עץ יש שם שנתן לו התנ"ך ונתנו לו
דורותיו, ובאלמוניותו הוא נענה למבקשיו
ירוק, ריחני ומצל.

לכל עץ יש שם שנתן לו התנ"ך ונתנו לו
דורותיו ונתנה לו אהבתי
אני קוראת לו בשמו בבואי אליו,
בהצמדי אל גזעו, במוללי את עליו ...

לכל עץ יש שם, גם אם באלמוניותו
הוא נענה למבקשיו, ירוק
מצל וריחני.

דֶּקֶל מניב, תְּמָרִים בערבה,
אֲשָׁלִים בלימָנים בנגב,
אֵלוֹת אטלנטיות בישימון,
כידוני בְּרוֹשׁים ואן גוכיים
בתייחסות מתמדת למרומים,
דִּקְלֵי וָשִׁינְגְטוֹנְׂיָה פְּרוּשֵׂי כפיים
נושאים בשתיקה את עול  כפותיהם לשעבר,
שֶׁיָבְשׁוּ ונכפפו אל גזעם המלכותי,
פרחחי עֵץ הָאֵלִים שנזרעים ופורצים
בין סדקי מדרכות בירושלים ...

עץ זָיִת בבקעת בית הכרם
מזמין לחולל בכרמיו עם זֵיתִים
עתיקים מסוקלי ענפים וגזע.
בוערת בשלהבות סתיו – הָאֵלָה,
מזוהים ממרחק - אמירי חָרוּב
מסורקים כלפי מעלה,
אָלוֹן קדוש מפגין עצמת גזעו, מעצים
שרירי ענפיו, מצל על עוברי אורח
בחורש לצד נחל חדרה.
צעירי אֶקָלִיפְּטוּס שעלו מגזע כרות
צומחים חבוקים, מתפתלים בתשוקה סוערת,
שֵיזָף שזרע עצמו בשולי כביש סואן כובש
דוקרנותו ומציג דימוי רך של הינומה ירקרקה,
צבא אוֹרָנִים שקיבלו זיכיון על נופי הארץ
נאבקים על זכותם לפרטיות ...

כל העצים ממקומם צומחים
מעניקים פריים, צילם וירקותם
וזו מלכותם
הַתְּאֵנָה, הַזָּיִת, הָאֶקָלִיפְּטוּס, הָאָלוֹן,
כל עץ הוא ציר בין ארץ ושמים
יונק ממעמקים ופארותיו פוערים שערי
שחקים
וזו קדושתם !

וְהָאָטָד
פרוץ וחצוף שעלה בבוסתניהם

מי יאמר לו: "לֵךְ אַתָּה מְלָךְ־עָלֵינוּ ..."
כל אילן באלמוניותו נענה למבקשיו
ירוק, מצל וריחני

הלוך לא הלכו... מאז ומעולם
ממקומם צומחים העצים
וזו מלכותם. וכל עץ ביחידותו
יונק לשדו ממעמקים ופאורותיו פוערים
שער לשחקים, כל עץ בקדושתו
ציר אנכי בין ארץ ותהום ושמים
כל עץ באלמוניותו נענה למבקשיו
ירוק מצל וריחני

ולכל עץ יש שם שנתן לו התנ"ך ונתנו לו
דורותיו ונתנה לו אהבתי
בבואי למולל עליו להיצמד אל גזעו,
אך גם באלמוניותו לכל עץ יש שם
והוא נענה למבקשיו ירוק
מצל וריחני.

            

ממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממ
ממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממ

                                               סדר ט"ו בשבט           

                                                                                                                           מאת: שרה שוב                                                                                                              שירה :  וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתּוּל עַל מַיִם.

                                                    שירה :    צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה.                                              

איך זה להיות עץ?  דתיה בן דור

פַעַם שָאַלְתִי עֵץ -
"עֵץ, אֵיךְ זֶה לִהְיות עֵץ?"
"אַתָה וָודָאי מִתְלוצֵץ"- אמר העץ.
"לא ולא", אמרתי- "בְּרצִינוּת גְמורַה,
זה טוב או רע?"
"רע?" תָמַה העץ. "מדוע?"
"ולא אִכְפַּת לְךָ שאתה תָקוּעַ כָל הַשָבוּעַ?"
"אֵינֶנִי תָקוּעַ, אֲנִי הֲרֵי נָטוּעַ"
"ולא מִתְחָשֵק לְךָ לפעמים לָלֶכֶת לְבָקֵר חֲבֵרִים
או לִרְאות מה נשמע בִמְקומות אֲחֵרִים?"
"אֵין לי כָל צורֶךְ לָנוּד וְלָנוּעַ.
צִיפורים מְזַמְרות לי בְאופֶן קָבוּעַ
פָרְפָרִים לי נושְקִים, מְלַטֶפֶת הרוח
וּלְנֶגֶד עֵינַי- כָל הַאופֶק פָתוּחַ."
"וּבַלָיְלָה כְשֶכוּלם יְשֵנִים- אז מה?"
"בלילה אני מַאֲזִין לַדְמָמָה
וְשומֵעַ
אֵיךְ נושֶמֶת הַאֲדָמָה
אֵיךְ יורדים הַטְלָלִים
וּבְתוךְ עֲנָפַי יְשֵנִים גוזָלִים וַאֲנִי שומֵר עַל שְנָתָם."

"אני אוהב אותך עץ" - אמרתי
וְהָלַכְתִי אֶל גַנִי
וְנָטַעְתִי לי עץ מוּל חָלונִי.

שירה: 
אוֹר וּתְכֵלֶת עַל רֹאשִׁי
מילים: רפאל ספורטה
לחן:  מרדכי זעירא

אוֹר וּתְכֵלֶת עַל רֹאשִׁי
עֲנָפַי נָעִים בָּרוּחַ
צַמַּרְתִּי הוֹמָה, צַמַּרְתִּי הוֹמָה
הוֹ-הוֹ...

בֵּין בַּדַּי צִפּוֹר תַּשִׁיר
בְּצִלִּי עָיֵף יָנוּחַ
אִישׁ הָאֲדָמָה, אִישׁ הָאֲדָמָה
הוֹ-הוֹ...

 כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה?  לאילן, שענפיו מרובין ושרשיו מועטין, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו.
שנאמר " וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב:" (ירמיה י"ז, ו). 
אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו למה הוא דומה? לאילן, שענפיו מועטין ושרשיו מרובין, שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו.
שנאמר: וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא <ירא> יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי:"  (ירמיה י"ז, ח)                                                                                                                                                                                                (מסכת אבות פרק ג משנה יז)
שירה
שירת העשבים
מילים: נעמי שמר ורבי נחמן מברסלב   
לחן: נעמי שמר                                   
                                                         דע לך                                                   כמה יפה                                         וכשהלב
                                                        שכל רועה ורועה                                     כמה יפה ונאה                                  מן השירה מתמלא
                                                        יש לו ניגון מיוחד                                    כששומעים השירה                             ומשתוקק אל ארץ              
                                                        משלו                                                     שלהם                                             ישראל

                                                       דע לך                                                    טוב מאוד                                          אור גדול                    
                                                       שכל עשב ועשב                                       להתפלל ביניהם                                 אזי נמשך והולך
                                                      יש לו שירה מיוחדת                                  ובשמחה לעבוד                                 מקדושתה של הארץ
                                                      משלו                                                      את השם                                           עליו

                                                     ומשירת העשבים                                      ומשירת העשבים                                 ומשירת העשבים
                                                     נעשה ניגון                                               מתמלא הלב                                       נעשה ניגון
                                                     של רועה                                                  ומשתוקק                                           של הלב

                                 

                                        כּוֹס ראשונה   -  כּוֹס גַּעֲגוּעִים

                 מוזגים את הכוס

חמישה עשר בשבט נולד בגולה כחג געגועים לארץ ישראל.
כל חלומותיו וגעגועיו של היהודי לארצו התגלמו בפרי המתוק, הריחני, הצבעוני,
שכל כולו הנאה לחושים, וכל הוויתו קשורה לאילן, לאדמה, למולדת.

מרימים את הכוס מברכים ושותים

שירה

שלג על עירי  (פירות חמישה עשר)       
מלים ולחן: נעמי שמר

שֶׁלֶג עַל עִירֵי כָּל הַלַּיְלָה נָח
אֶל אַרְצוֹת הַחֹם אֲהוּבִי הָלַךְ,
שֶׁלֶג עַל עִירִי וְהַלַּיְלָה קַר
מֵאַרְצוֹת הַחֹם לִי יָבִיא תְּמַר

דְּבַשׁ הַתְּאֵנָה, מֶתֶק הֶחָרוּב
וְאוֹרְחַת  גְּמַלִּים עֲמוּסֵי כָּל טוּב
הֵנָּה שׁוֹב יָשׁוּב שֶׁמֶשׁ לְבָבִי
וּמִשָּׁם תַּפּוּחַ זָהָב יָבִיא.

שֶׁלֶג עַל עִירֵי נָח כְּמוֹ טַלִּית
מֵאַרְצוֹת הַחֹם מַה הֵבֵאתָ לִי?
שֶׁלֶג עַל עִירֵי שֶׁלֶג עַל פָּנַי
וּבְתוֹךְ הַפְּרִי כָּל גַּעְגּוּעַי

מתוך:  "מסעות בנימין השלישי" / מאת: מנדלי מוכר ספרים 

חרוב שֶּנִיטָל לברכה בחמשה עשר בשבט, זהו אצל הֶבָּטְלוֹנִים (אנשי העיירה בטלון) המשובח בפירות הארץ שאין כַּיוֹצֵא בו. כיון שרואים אותו – זכר ארץ-ישראל לפניהם בא. מסתכלים ומסתכלים בו ונאנחים, עיניהם לֵיה ואומרים: "הוי, ותוליכנו, אבינו אב הרחמן, קוממיות – קוממיות בכל דִקְדוּקיה וְכָּוַנוֹתֵיהָ – לארצנו. שהחרובין מאכל עזים שם…" ומעשה אדם מישראל, שהביא פעם אחת למקומנו תמר, וַיְהִי לפלא, והיו כל בני העיר, למקטנם ועד גדולם, רצים לראותו. נטלו את החוּמָשׁ והראו בו באצבע, שהתמר, תמר זה, כתוב בתורה! אָטוּ מִילְתָּא זוּטַרִתָא היא? זה התמר הרי הוא מארץ-ישראל! הביטו לו – וארץ ישראל נצנצה במחזה לנגד פניהם: הנה עוברים את הירדן! הנה מערת המכפלה! הנה קבר רחל אמנו! הנה כותל-מערבי! הנה טובלים ושולקים ביצים בחמי-טבריא! הנה עולים על הר-הזיתים, אוכלים חרובים ותמרים עד בלי די, ונותנים לתוך הכלים מְלֹא חָפְנָיִם מעפר הארץ… "אוי, אוי", היו נאנחים, ועיניהם מקור דמעה.
אותה שעה – כך מספר בנימין – היו כל הבטלונים רואים את עצמם כאילו הם בארץ ישראל ומרבים לספר בְּבִיאַת הַגּוֹאַל.

שירה    הוֹי, אַַרְצִי, מוֹלַדְתִּי
  מילים: שאול טשרניחובסקי     לחן: נעמי שמר               

   הוי ארצי! מולדתי
הר טרשים קרח
עדר עלפה: שה וגדי
זהב הדר שמח
מנזרים, גל, מצבה
כיפות טיט על בית
מושבה לא נושבה
זית אצל זית

ארץ! ארץ מורשה
דקל רב כפים
גדר קו צבר רשע
נחל כמה מים
ריח פרדסי אביב
שיר צלצל גמלת
חל חולות לים סביב
צל שקמה נופלת

ארץ נחלת מדבר סין
קסם כוכבי לכת
הבל זעם החמסין
מלונה בשלכת
כרם גפן נים לא נים
תל חורבה נחרשת
תכול לילות וילל תנים
משאבה נוקשת

הוי, הוי, ארץ חמדת לב
השמיר, השית
ביר סוד יתום בגב
בשמים עיט
ריח פרדסי אביב
שיר צלצל גמלת
בים של אור טובע כל 
ועל פני כל התכלת

.
================================

 

                                                כּוֹס שְנִִיָה   -   כּוֹס שֶׁל  נְטִיעוֹת       

מוזגים, מרימים את הכוס, מברכים ושותים
יהִי רָצוֹן שֶבְֹיַחַד עִם הָעֵצִים שֶׁנָטַענוּ וְנִיטַע בְּאַדְמַת הָאָרֶץ
נַעֲמִיק בָּהּ גַם אֲנוּ שָׁרָשִׁים וְלֹא נֵעָקֵר עוֹד לְעוֹלָם.
יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּחְיֶה בָּה בְּשָׁלוֹם וּבְשַׁלְוָה, כַּנֶּאֱמָר בַּחֲזוֹן הַנְּבִיאִים:
וִישַבְתֶּם "אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד" (מיכה ד, ד)

שירה

כִּי תָּבוֹאוּ אֶל הָאָרֶץ   
וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ תְּחִלָּה  
וְנָתַן הָעֵץ פִּרְיוֹ         
וְהָאָרֶץ - יְבוּלָהּ.  
                     עֵת לִנְטֹעַ אִילָנוֹת    
                     עֵת לִנְטֹעַ ןלִבְנוֹת .           
וִישַׁבְתֶּם אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ      
וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ   
וִהְייתֶם כְּעֵץ שָׁתוּל
עַל פַּלְגֵי מַיִם

.           אם הייתה נטיעה בתוך ידך, ויאמרו לך: "הרי לך המשיח" -
          בוא ונטע את הנטיעה, ואחר כך צא והקבילהו.  (אבות דרבי נתן לא)

שירה

אֶל אַרְצִי
    מלים: רחל    לחן: יהודה שרת

לֹא שַׁרְתִּי לָךְ, אַרְצִי,                           
וְלֹא פֵּאַרְתִּי שְׁמֵךְ                                    
בַּעֲלִילוֹת גְּבוּרָה,                                    
בִּשְׁלַל קְרָבוֹת;                                       

רַק עֵץ – יָדַי נָטְעוּ                                 
חוֹפֵי יַרְדֵּן שׁוֹקְטִים.                               
רַק שְׁבִיל – כָּבְשׁוּ רַגְלַי                           
עַל פְּנֵי שָׂדוֹת.                                        

אָכֵן דַּלָּה מְאֹד –
יָדַעְתִּי זֹאת, הָאֵם,
אָכֵן דַּלָּה מְאֹד
מִנְחַת בִּתֵּךְ;

רַק קוֹל תְּרוּעַת הַגִּיל
בְּיוֹם יִגַּהּ הָאוֹר,
רַק בְּכִי בַּמִּסְתָּרִים
עֲלֵי עָנְיֵךְ.

"כי תבואו אל הארץ ונטעתם" - אמר להם הקב"ה לישראל: אף על פי שתמצאו אותה מליאה כל טוב, לא תאמרו נשב ולא נטע, אלא הוו זהירין בנטיעות. שנאמר: "ונטעתם כל עץ מאכל", כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים אף אתם היו נוטעים לבניכם. שלא יאמר אדם: אני זקן כמה שנים אני חי מה אני עומד מתיגע לאחרים למחר אני מת...                                               (תנחומא, קדושים ח)

מעשה באדרינוס המלך שהיה עובר למלחמה, והיה הולך עם גייסות שלו להלחם עם מדינה אחת שמרדה בו, ומצא זקן אחד שהיה נוטע נטיעות של תאנים. אמר לו אדרינוס: "אתה זקן עומד וטורח ומתייגע לאחרים?" אמר לו לאדרינוס: "אדוני המלך, הריני נוטע. אם אזכה - אוכל מפירות נטיעתי, ואם לאו - יאכלו בני".
עשה שלש שנים במלחמה, וחזר לאחר שלש שנים. מה עשה אותו זקן, נטל כלכלה (סלסלה) ומילא אותה ביכורים של תאנים יפות, וקירב לפני אדרינוס. אמר לו:  "אדוני המלך קבל אלו התאנים, שאני הוא אותו זקן שמצאת בהילוכך, ואמרת אתה זקן מה אתה מצטער ומתייגע לאחרים? הרי כבר זיכני הקב"ה לאכול מפירות נטיעותי, ואלו בתוך הכלכלה מהם". אמר אדרינוס לעבדיו: "טלו אותה ממנו ומלאוה אותה זהובים". ועשו כך.
נטל הזקן את הכלכלה מלאה זהובים, והתחיל הולך ומשתבח בביתו לאשתו ולבניו, וסח להם את המעשה, היתה שכנתו עומדת שם. שמעה מה אמר הזקן, אמרה לבעלה: "כל בני אדם הולכים, והקדוש ברוך הוא נותן להם, ומזמן להם טובה, ואתה יושב בביתך חשוך באופל, הרי [שכן] שלנו כיבד את המלך בכלכלה של תאנים, ומילא אותה לו זהובים, ואתה עמוד וטול סל גדול, ומלא אותו מיני מגדים מן תפוחים ותאנים, ושאר מיני פירות יפים, שהוא אוהב אותן הרבה, לך וכבדו בהן, אולי ימלא אותו לך זהובים, כמו שעשה לשכננו הזקן".
הלך ושמע לאשתו ונטל סל גדול ומילא אותו תפוחים ותאנים, וטען על כתפו, וקירב לפני המלך בקופנדר, ואמר לו: "אדוני המלך שמעתי שאתה אוהב את הפירות, ובאתי לכבדך בתאנים ותפוחים". אמר המלך לעבדיו: "טלו הסל וטפחו לו על פניו". וכן עשו וטפחו אותו על פניו, עד שנפחו פניו, ושברו את עיניו, ועשאוהו דוגמא. והלך לביתו כשהוא עשוי דוגמא ובוכה. והיא סבורה שהוא בא בסל מלא זהובים, וראתה אותו פניו נפוחות, וגופו מושבר ומוכה. אמרה לו: "מה לך?" אמר לה: "ששמעתי לך והלכתי וכבדתי אותו באותו דורון, וטפחו אותי על פני. אילולי שמעתי לך והיטלתי בסל מיני פירות קשים, כבר היו מרגמין את פני ואת כל גופי בהן."                                 (תנחומא, קדושים ח)

==============================================================

                                                        כּוֹס שְלִישִית   -  כּוֹס שְׁמִירַת הַטֶּבַע

מוזגים, מרימים את הכוס, מברכים ושותים

תפילת האילן
תרגם דידי מנוסי.

אני המסיק בקרה את ביתך 
ואני אבוקה בלילות חשכה                                                                        
ואני הצל ביום קיץ לוהט   

ואני המשען לישיש הצועד                                                                            
אני המניב את הפרי המובחר                                    
למען תרווה בו גרונך הניחר                                     

ובצאתך לפרנס משפחה מחכה
אני חץ וקשת ואני החכה
כי אני הקורה שהקימה בקתה
ואני השולחן ואני המיטה

ואני הוא הסף ואני המשקוף
ואני הידית שהפכה למנוף
ואני הגלגל ואני הקרון
ואני הארון למסע אחרון...

משום כך אדוני  העובר ושב
אל תפגע בי לשווא
אל תפגע בי לשווא.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן: 
וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי  טוֹב:                                                                                                                                                                                                                            (בראשית א, יא-יב)

בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו:
"ראה מעשַׂי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי,
תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך.  (קהלת רבה ז )

בְּשָעָה שֶׁכּוֹרְתִין אֶת הָאִילָן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פְּרִי
הַקּוֹל יוֹצַא מִסוֹף הַעוֹלםָ וְעַד סוֹפוֹ וְאֵין הַקּוֹל נִשְׁמָע .      (פרקי דרבי אליעזר  לג)

כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ
לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן
כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת.
כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר?    (דברים כ, יט)

כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה אִם יִכָּרֵת וְעוֹד יַחֲלִיף וְיֹנַקְתּוֹ לֹא תֶחְדָּל:
אִם יַזְקִין בָּאָרֶץ שָׁרְשׁוֹ וּבֶעָפָר יָמוּת גִּזְעוֹ:
מֵרֵיחַ מַיִם יַפְרִחַ וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָטַע:         (איוב יד, ז-ט)

שירה  וַלְס לַהֲגָנַת הַצּוֹמֵחַ
מלים ולחן: נעמי שמר

כְּבָר פּוֹרְחִים נַרְקִיסִים בִּשְׁמוּרוֹת הַטֶּבַע
מַרְבַדִּים נִפְרָשִׂים בִּשְׁפֵלַת הַחוֹף
כַּלָּנִית וְכַרְכֹּם, אֶלֶף גּוֹן וְצֶבַע
וְהַחֹק שֶׁאוֹמֵר - כָּאן אָסוּר לִקְטֹף!

רַק עָלַי אֵין הַחֹק מַשְׁגִּיחַ
רַק עָלַי אִישׁ אֵינוֹ שׁוֹמֵר
לוּ הָיוּ לִי עֲלֵי גָּבִיעַ
אָז, הָיָה מַצָבִי אַחֵר.

צִפּוֹרִים נְדִירוֹת כְּבָר דּוֹגְרוֹת בַּסֶֶּלַע
אִילָנוֹת נְדִירִים נִשְׁמָרִים לְחוּד
אַיָּלוֹת נִבְהָלוֹת מִסְתַּכְּלוֹת בַּשֶּׁלֶט
בּוֹ כָּתוּב בְּפֵרוּשׁ שֶׁאָסוּר לָצוּד!

רַק עָלַי עוֹד לֹא שָׂמוּ שֶׁלֶט
מִסָּבִיב אֵין לִי כָּל גָּדֵר
לוּ הָיִיתִי, נֹאמַר , אַיֶּלֶת
אָז הָיָה מַצָּבִי אַחֵר!

אֲדוֹנִי, הִזָּהֵר, אַל תִּגַּע בָּאִירִיס!
צִבְעוֹנִי הֶהָרִים הוּא מִחוּץ לַתְּחוּם!
כָּל גִּבְעָה נִישָּׂאָָה בְּשׁוּלֵי הָעִיר הִיא
שֶׁטַח בַּר מְגֻדָּר וְאֵזוֹר רָשׁוּם!

אָז אֲנִי לִפְעָמִים חוֹשֶׁבֶת
כִּי הָיָה זֶה אוּלַי רָצוּי
לוּ הָיִיתִי נַרְקִיס אוֹ רַקֶּפֶת
אוֹ אֲפִילּוּ אֵיזֶה בֶּן חָצָב מָצוּי.

הִסְתַּכְּלוּ מַה שֶּׁקּוֹרֶה לִי בַּדֶּרֶךְ:
כָּל אֶחָד עוֹבֵר, חוֹטֵף, קוֹטֵף, קוֹלֵעַ לוֹ זֵר
לוּ הָיִיתִי חַיָּה אוֹ פֶּרַח
אָז הָיָה מַצָבִי אַחֵר!

===================================================

                                כּוֹס רְבִיעִית    -    כּוֹס בְּרָכָה וְהוֹדָיָה

מוזגים, מרימים את הכוס, מברכים ושותים

מעשה באדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא, ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצלו נאה, ואֲמת המים עוברת תחתיו.
אכל מפירותיו, ושתה ממימיו, וישב בצילו.  וכשביקש לילך, אמר: "אילן אילן, במה אברכך?
אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין - הרי פירותיך מתוקין, שיהא צילך נאה - הרי צילך נאה, שתהא אמת המים עוברת תחתיך -
הרי אמת המים עוברת תחתיך.   אלא: יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך".                               (בבלי תענית ה ע"ב)               

עֵץ אַגָּס  /  רחל                                                                                             

יַד אָבִיב בַּקֶשֶׁר הַזֶה... אָדָם מֵקִיץ מִשֵׁנָה
וְרוֹאֶה: מוּל חַלוֹנוֹ
עֵץ אַגָס מְלַבְלֵב;
וּבִן-רֶגַע: הָהָר זֶה רָבַץ עַל הַלֵב
הִתְפּוֹרֵר וְאֵינוֹ.

הֵן תָבִין: לא יוּכַל הָאָדָם בְּאֶבְלוֹ הִתְעַקֵשׁ
עַל פִּרְחוֹ הָאֶחָד שֶׁכָּמַשׁ
בִּנְשִׁיבַת הַסְתָו הָאַכְזָר –
אִם אָבִיב מְפַיְסוֹ וּמַגִישׁ לוֹ, חַיֵךְ וְהַגֵשׁ
זֵר פְּרָחִים עֲנָקִי לְמוֹ חַלוֹנוֹ מַמָשׁ!

שירה

שִיר הַהוֹדָיָה
מלים ולחן: מרדכי זעירא

לִיוִית אוֹתִי, אַרְצִי, בְּלֹבֶן שְׁקֵדִיָּה
בְּזֹהַר חָמָתֵךְ וּמֶרְחֲבֵי שְׂדוֹתַיִךְ,
וְשִׁיר נָתַתְּ בְּפִי, הוּא שִׁיר הַהוֹדָיָה
לְהַשְׁמִיעוֹ הַרְחֵק הַרְחֵק מִגְּבוּלוֹתַיִךְ.   

וְהוּא שָׁמוּר בַּלֵּב, זֶה שִׁיר הָרְגָבִים,
וּבְרַחֲבֵי נֵכַר מוֹלֶדֶת יַעַטְפֵנוּ
וְרִבְבוֹת אֶחַי בָּנַיִךְ הַטּוֹבִים
יַקְשִׁיבוּ לוֹ דּוּמָם וְיֵרָגְעוּ מִמֶּנּוּ.

וְעֵת נָשׁוּב, אַרְצִי, שְׂבֵעֵי גַּעְגּוּעִים
צְמֵאִים לַחֲמָתֵךְ , לְשֶׁפַע טוֹבוֹתַיִךְ,
יֻחְזַר לְךָ אָז הַשִּׁיר מִלֵּב בָּנִים גֵּאִים
וְטוֹב יִהְיֶה לִצְעֹד בְּרַחֲבֵי שְׂדוֹתַיִךְ

חידון א – ב   לט"ו בשבט   (התשובות בסוף)

א. לפני שאדמת השרון גידלה נדלן – היו כאן יערות בר.  שם העץ העיקרי ביערות השרון   ................   
ב. צמחים ובעלי חיים שאינם גידולי תרבות הם   ................     
ג. מי אמר במשל יותם : "הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים." ?        .......                  
ד. מזלו של חודש שבט הוא ........        
ה. צמח הגדל גם בבר וגם בגנים, משמש לבשמים בשבת ובארבעת המינים  ......... 
ו.  פרח יפה וריחני - באנגלית שמו – rose ........         
ז. צמח תבלין המכונה בשמו הערבי.  בעברית שמו 'אזוב'   ........   
ח. בו צומחים עצים ושיחים סבוכים .........      
ט. חורשת אלוני תבור ענקיים בצפון עמק החולה  ........ 
י. מושבה בצפון הארץ - שם לראשונה נטעו בט"ו בשבט בשנת 1885 ט"ו מאות "נטעים"........... 
כ. שם נרדף לאריה .......... 
ל. התאריך של חמישה עשר בשבט נקבע במשנה כמועד לחישוב המעשרות. למי נתנו את המעשר הראשון מן הפירות?    ....   
מ. האהוב בשיר השירים מדמה את הרעיה  ל " ? (מקור מים)  חתום" ........... 
נ. מנהג מרכזי בט"ו בשבט, שהחלו בו רק למן ההתיישבות הציונית ........... 
ס. עץ בר או נוי שאינו מניב פירות למאכל ........... 
ע. החלק הירוק של העץ –  כלל העלים  ....... 
פ. המקובלים בצפת, שהנהיגו את סדר טו בשבט, קראו לו בשמו של אחד מארבעת המינים (על פי התורה) ........  
צ. מתוק וקוצני – סמל לילידי הארץ .......... 
ק. היא נוטעת עצים, פורצת דרכי נוף  ומשפרת את נופי הארץ   ......
ר. כך נקרא טו בשבט במשנה   ...........
ש. הוא או היא פורח או פורחת בטו בשבט  ..........    
ת. הוא ה'דבש' שבשבעת המינים שהתברכה בהם ארץ ישראל    .........      

     חידון א – ב  לט"ו בשבט     תשובות

א.    אלון תבור  
ב.    בָּר
ג.    גפן
ד.   דלי
ה.  הדס
ו.   ורד
ז.   זעתר
ח.   חורש
ט.   טל
י.   יסוד המעלה
כ.  כפיר
ל   ללוויים
מ. מעין
נ. נטיעות
ס.  סרק
ע.  עלוה מעלים
פ.  פרי עץ הדר
צ.  צבר
ק.  קק"ל
ר. ראש השנה לאילן
ש. שקד   שקדיה
ת. תמר           ("ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש").

פפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפ

משחקי טבע למסיבת ט"ו בשבט

1. ריחות עלים

א.
מעמידים צנצנות ובכל אחת מהן ענפים של צמח ריחני אחד (עשבוני או עצי ) – רצוי צמח מוכר ונפוץ. כגון:
צמחי גינה - נענע; גרניום;
שיחים – הדס; דפנה; רוזמרין;
עצים – לימון; או כל עץ ממשפחת ההדרים;  אקליפטוס; ער אציל (דפנה);
צמחי תבלין - ריחן; נענע;  זעתר (אזוב); שמיר; פטרוזיליה; כוסברה;        
ב.
על כל צנצנת מדבקה עם שם הצמח, לידה ערמה קטנה של ענפים מאותו צמח.
ג.
המשתתפים לומדים למולל את עלי הצמחים לפני שמריחים.
ואחר כך ממוללים. מריחים ולומדים את שמות הצמחים.
ד.
כל משתתף בתורו מכוסה עיניים בוחר או מקבל עלי צמח ממוללים, מריח ומנסה לזהות את הצמח לפי ריח עליו.
הניקוד על פי מספר הזיהויים הנכונים.

2. פיסול מפירות וירקות

מכינים מראש בכלים רחבים:
מבחר של פירות שונים; פירות יבשים; ומגוון ירקות;
וכן - חבילת קסמי עץ לחיבור החלקים לפסל
מפסלים פסלים כיד הדמיון הטובה על החוגגים, ומציגים אותם כתערוכה בחדר החגיגה.
כתום החגיגה מי שרוצה לוקח את הפסל לביתו.

םםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

הגנת הטבע בלשון

בלשון המדוברת, ואפילו בספרים מודפסים – נפוצים מספר בלבולים (שגיאות) בשמות בעלי חיים וצמחים. כגון:
ל"ורד" קוראים "שושנה". ל"צבי" קוראים "אילה", וכו'. לפניכם צמדי בלבולים כאלה, ולצידם שאלות. התאימו את השם הנכון לשאלה.

  ורד - שושן.    למי פרחים אדומים, צהובים, ורודים ולבנים והרבה עלי כותרת ריחניים?                
2.    ולמי שישה עלי כותרת לבנים, והוא צומח בר בכרמל ובגליל?

  טחב - אזוב
1.    מי צומח בחורף על גזעים, קירות לחים ומדרכות ודומה לקטיפה ירוקה?  
2.    ומיהו שיח בעל עלים שריחם חריף ומשמשים לתבלין (זעתר)?

  ארנבת - שפן
1. למי אזנים ארוכות וגדל גם כחית תרבות?
2.    ולמי אזנים קצרות וחי בין סלעי ההרים ובמדבר?

  אילה - צבי
1.    למי קרנים מסועפות, ומינו הושמד בארץ ואינו מצוי בבר?
2.    ולמי קרנים קצרות ובלתי מסועפות, והוא מצוי בלהקות גדולות ברחבי הארץ?

  חולד - חפרפרת
1.    מיהו בעל חיים עיור, חופר מחילות באדמה?
2.    ומיהו המוזכר בתנ"ך, ועדיין מתלבטים בזהויו?

  תיקן - מקק
1.    מיהו ג'וק?
2.    ומיהו קוף קטן וחמוד?

תשובות:

לשושן ששה עלי כותרת לבנים.ושמו הלטיני: לילי /  הורד הוא הפרח הצבעוני והריחני המוכר לנו באנגלית בשם: rose   //  טחב  דומה לקטיפה ירוקה. האזוב הוא הזעתר.  // 
לשפן אזנים קצרות. לארנבת אזנים ארוכות.  //  קרניים מסועפות יש לאייל. ואילו  לצבי יש קרניים קצרות ולא מסועפות.  //  החולד חופר מחילות באדמה. ומי היא החפרפרת המקראית לא ברור. //  המקק הוא קוף קטן נחמד. הג'וק המגעיל נקרא תיקן.

םםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
תתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת

פעילויות לט"ו בשבט מאת   רות ריכטר

 חידון טו בשבט 

1. מן המקורות
מי היה הגנן הראשון? (אלוהים)
מי היה הכורם הראשון? (נוח)
מאיזה עץ נבנתה תיבת נוח? (מעץ גופר)
איזה עץ שתל אברהם בבאר שבע? (אשל)
איזה ענף הביאה היונה לנוח? (ענף עץ זית)

2. צמחים ולשון: ביטויים הקשורים בצמחים ובבעלי חיים.
איך אומרים באמצעות דימויים והשאלות מעולם הצומח את הביטויים הבאים:
להעמיק לחקור (להגיע לשורש הדבר)
הקבוצה המצטיינת - (קבוצת צמרת)
חסר רגישות - (בעל עור של פיל).
חרוץ כמו---------------------- נמלה
ערום כמו---------------------- שועל, נחש, עורב
נאמן כמו---------------------- כלב
עקשן כמו--------------------- פרד
קל כמו------------------------ צבי
מגושם כמו-------------------דב, פיל

3. זוגות
3א&#39; אני עוף דורס וגדול בשמים, ובשמי קוראים למפעל המלט הגדול שליד חיפה. (נשר)
3ב&#39;. אוכלים אותי ויש גם קיבוץ בשפלת יהודה על שמי. (גזר)
3ג&#39;. כל השנה אני אוצר מלים מעניין, ובקיץ פרי מרענן. (מילון)
3ד&#39;. הוא איש הגון וישר, והיא עוף גדול החולף בשמי ארצנו בסתיו  (חסיד וחסידה)

4*. מצא את השגיאות בסיפור הבא
אילן יצא בחורף לכרמל, ומצא שם חצבים ורודים וכלניות צהובות רבות. הוא אמר לאמו
שהכלניות האלה ראויות לקשט את ביתם, וכדאי לקטוף רבות מהן. הוא מצא פרחי נרקיסים
הנחבאים מתחת לסלעים, ואסף גם אצטרובלים של עצי אלון ובלוטים של אורן. אילן הסביר
לאמו שהאלון הוא צמח מטפס הנתלה בסבך עליו הרחבים של האורן. הוא הוסיף לזר שלו גם
רקפות אדומות וזקופות ונרקיסים כחולים וחזר לחדרו שמח ועליז.

5*. שמות
1. הבא שמות של צמחים המתחילים באות א&#39;, ב&#39;, ג&#39;, וכדומה.
2. הבא שמות של בעלי-חיים המתחילים באותיות א&#39; ב&#39; ג&#39; וכדומה.
3. הבא שמות של חמישה ישובים, שבשמם מופיע שמו של צמח (כגון: בית-השיטה, בית-זית צאלים וכו)
4. לפניך כמה צמחים שהאותיות של שמם &quot;בולבלו.&quot; מצא את שמו הנכון של הצמח.
נאור (אורן)
שובר (ברוש)
רבץ (צבר)
קדשיה (שקדיה)
זיהוי צמחים

1*. זיהוי צמחים על פי חוש הטעם
כסה את עיני אחד הילדים במטפחת, והנח לו לטעום מקבוצות הצמחים הבאים:
קבוצה א&#39;: סלרי, פטרוזיליה, שמיר.
קב&#39; ב&#39;: שום, בצל יבש, בצל ירוק.
קב&#39; ג&#39;: כרוב אדום וכרוב לבן.
ועוד כהנה וכהנה כיד הדמיון הטובה עליך. הילד צריך לזהות את הצמחים שהוא טועם.

2*. זיהוי צמחים על פי חוש המישוש
כסה את עיני אחד הילדים במטפחת, והנח לו למשש צמחים שונים שהוא מכיר.
רצוי להביא צמחים בעלי מרקם שונה, כגון אורן, זית, ברוש, אלון וכו&#39;.   אין להשתמש בצמחים דוקרניים העלולים לפגוע בפנים או בעיניים. .

3*. זיהוי צמחים על פי חוש הריח
קושרים את עיניו של ילד במטפחת, ועליו לזהות צמחים על פי ריחם. זהירות! גם בפעילות זו
אין להשתמש בצמחים דוקרניים או קוצניים.

4*. מי אני ומה שמי?
המנחה מתאר צמח מוכר, והילדים צריכים לזהותו.
דוגמאות:
4א. צדם התחתון של העלים שלי אפור, וצדם העליון ירוק.
הפרי שלי נאכל כשהוא כבוש, ועושים ממנו שמן. כובשים אותי בבית הבד. (זית)
4ב. לעלים שלי צורה של מחט, לפירות שלי קוראים אצטרובלים ואני משמש לייעור. (אורן)
4ג. העלים שלי דומים לנוצה. אני נמנה על שבעת המינים. ואני אוהב לגדול באזורים חמים. (תמר)
4ד. העלים שלי ריחניים ונוטים כלפי מטה, הפירות שלי אינם נאכלים. מרבים לשתול אותי בביצות ובצדי דרכים. (אקליפטוס)
4ה. הפירות שלי מבשילים בחורף.לפעמים הם כתומים ולפעמים זהובים, יש בהם חמוצים ויש בהם מתוקים ומייצאים אותי לאירופה. (פרי הדר)

   

///////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////

8888888888888888888888888888888888888888888888888888888888888888888888888888888888888888888888888888888888888888888888888888888

==============================================================================================================================

ח נ ו כ ה 

מה בתכנית 

1. הגדת אור לחנוכה

2. חידון א-ב לחנוכה 

3. משחקי סביבונים

4. שירי חנוכה

הגדת אור לחנוכה              

הקדמה  -   מדוע הגדת אור
אור הנרות הוא אור סמלי, המייצג מסרים ערכיים. כל דור מדגיש, באמצעות אור הנרות, את הערכים העליונים שלו ואת המסרים החשובים לו.
וכך, הנרות נשארים והמסרים משתנים לפרקים:

בתקופת הגלות הושם הדגש על הַנִּסִּים והישועות שחולל ה' לעמו: לא רק הסיפור על נס פך השמן, גם הסיפור ההיסטורי של ניצחון המקבים על היוונים
ושחרור ירושלים והארץ כולה, הוצג  כהתערבות ניסית של  אלוהים בהיסטוריה. העמדת המסרים של חג החנוכה על הנִסִּים אשר חולל ה' לעמו, תפסה את
המקום המרכזי בחג, ואף מילאה תפקיד מנחם ומעודד בתנאי המצוקה הנוראים של חיי העם בגלות.
אלא, שבמהלך הדורות דרדרה האמונה בנס את היהדות  לתפיסת עולם אי-רציונאלית, שעיקרה - המתנה פסיבית לגאולה משיחית.

המהפכה הציונית יצאה נגד ההשקפה הזאת וקראה לגאולה עצמית של העם היהודי. הקנאות החרדית, מצידה, החרימה את הציונות על שום שהיא: "דוחקת את הקץ".
כדי לטלטל את העם מן האי-רציונאליות המנוונת, הוציאה הציונות מן הגניזה את סיפור המקבים, והציגה אותו כמופת של גבורה, של התנדבות ושל עשייה חלוצית.
טיפוח המיתוס של גבורת המקבים והצבתו כמופת וכסמל, תרם תרומה חשובה לעידוד רוח ההתנדבות וההקרבה בקרב בוני הארץ. במידה רבה אחראי המיתוס הזה 
למהפך הקיצוני שעבר עם ישראל בפרק זמן קצר - מן הדימוי של היהודי הגלותי הנרדף והמפוחד אל דמות הלוחם ללא חת של צה"ל.

אלא שהפריצה הערכית הזאת לכיוון של שחרור עצמי ושל הומניזם (במובן של העמדת האדם במרכז ושל גישה רציונאלית למציאות) לא האריכה ימים.
הקריאה המהדהדת של הציונות: "נס לא קרה לנו! פך שמן לא מצאנו! בסלע חצבנו עד דם, ויהי אור!" הועתקה לאחר קום המדינה מחג החנוכה ליום העצמאות.
ושירו של זאב 'אנו נושאים לפידים', שהסב את סמליות האור בחנוכה מנס על-טבעי לגבורה אנושית, הפך לשיר קנוני בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות.
חג החנוכה חזר אל הנס ואל פך השמן, והנס הזה מתחבר ללא קושי אל מגפת המיסטיקה ואל הילולות הצדיקים והמקובלים שמציפות כיום את הארץ.
עדיין יש גננות שמספרות את סיפור המקבים, אבל הסיפור הזה אינו מרחיק אל מעבר לגן-הילדים.

מהו הכיוון שראוי היום לתת לחג על מנת שייגאל מהסתיידות העורקים וממשמני הסופגניות שדבקו בו?
הצעתנו היא לחדש את ההתמקדות  בשני ערכים הומאניים מרכזיים של החג: הגבורה והאור.
הגבורה, לא במובן של כוחנות ואלימות, כי אם במובן היהודי המקורי, של התגברות ושליטה עצמית, ושל הכפפת היצרים לערכים.
והאור - כסמל לערכים.
על פי התפיסה הדתית, תפקידם של הנרות הוא "לפרסם את הנס"  כדי להלל ולשבח את אלוהים על נסיו ועל נפלאותיו.
אבל אור הנרות, והאור בכלל, מפרסמים לא רק את הנס, אלא כל דבר ערכי. 
'נקודות האור' בחיינו, שהן כל כך מועטות וכל כך מתבקשות היום, הן אולי אותם מעשים אנושיים, משוחררים מאנוכיות,
המֻנָּעים על ידי אחריות וכבוד ואהבת אדם. מעשים הומאניים, שיש בהם מִיְסוד הגבורה - אותם נספר ו'נפרסם' כשנדליק את נרות החנוכה.

   שמונה נושאי האור
נר ראשון        אור החנוכה
נר שני           וירא את האור כי טוב
נר שלישי       אור הגבורה
נר רביעי         גילוי האור הגנוז            
נר חמישי        האור המתגבר
נר שישי         חישפו האור
נר שביעי        נר גבורת נשים
נר שמיני        נר אלוהים - נשמת אדם

   סדר  החגיגה
*       פותחים בטקס הקבוע, המסתיים בהדלקת הנרות המסורתית. (הטקס מופיע בפתיחה).
*        לאחר מכן  עוברים לקריאת הטקסט המיוחד לכל יום - שמונה נושאי אור, כמספר ימי החג.
*       מסיימים בשיר חנוכה.

                                   טקס פתיחה והדלקה לכל ימי החנוכה
  חג החנוכה הוא חג האור המתגבר. לא האור הקונקרטי, המאיר את חשכת לילות החורף,
   כי אם האור הרוחני - האור המסמל  את כל מה שהוא חיובי, את כל מה שהוא ערכי ונעלה.
   שמונה הנרות שנדליק בחנוכה יספרו על האור כסמל לרוחניות ולערכים.
   וְהַשַמָּש – הנר המשמש להדלקת כל השלהבות, הנר המביא להגשמתם של ערכים אחרים -
   נרו של השמש יוקדש לערך העבודה.  עבודה הנעשית מתוך אחריות וחריצות, ומתוך תחושה של שליחות:

   מעוז צור ישועתי  לך נאה לשבח                                                           הפיוט 'מעוז-צור ישועתי' חובר באירופה בתקופת מסעי הצלב,
   תיכון בית תפילתי    ושם תודה נזבח.                                                          כאשר יהודים נרדפו ונטבחו על ידי הצלבנים.
   לעת תכין מטבח    מצר המנבח,                                                               בפיוט 6 בתים בכולם בקשה לנס. 
   אז אגמור בשיר מזמור חנוכת המזבח.                                                         הבית הראשון, שנהוג  לשיר לאחר הדלקת הנרות,        
                                                                                                               מבקש נקמה וטבח ("מַטְבֵּחַ") באויב ("צר") המדומה כאן לכלב נובח ("מְנַבֵּח").                
                                                                                                           מי שלאור הדברים הללו מבקש להחליף פיוט זה באחר,
                                                                                                           המלצתנו היא על השיר: 'אנו נושאים לפידים'. (את המלים תמצאו בנר רביעי)
          

אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא

            

                                          נר ראשון   -   אור החנוכה

מאי חנוכה?
   לימדונו רבותינו: בכ"ה בכסלו ימי החנוכה שמונה הם, שאין סופדים ואין מתענים בהם, משום ש -
   כשנכנסו יוונים להיכל טִִמאו כל השמָנים שבהיכל.
   וכשגברה מלכות בית חשמונאי וניצחום  –  בָּדקו
   ולא מצאו אלא פַּך אחד של שמן,  שהיה מונח בחותמו של כהן גדול,
   ולא היה בו אלא להדליק יום אחד.
          נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים.
  לשנה אחרת קְבָעוּם ועשָֹאוּם ימים טובים בהלל והודאה.           (בבלי שבת דף י"ג עמ' א')

                                                     פך שמן - כלי קטן עשוי חרס, צנוע -
                                                     הולך ומתמלא מתוכו, ומאיר לכל,
                                                     שואב מפנימיותו אנרגיות של אור צלול ושפוי
                                                     ומקרין אותן אל העולם. 

                                                  נר אחד מאיר את האפלה, אבל כל האפלה אינה יכולה לכבות נר אחד.               (חיים הזז)

   מדוע לא ניתן לחג החנוכה השם: חג הניצחון?
   למרות שמלחמות המקבים הסתיימו בניצחון - חג החנוכה איננו חג ניצחון.
   חגי ניצחון, ימי ניצחון, שערי ניצחון, פסלי גיבורים מנצחים ומיתוסים של גבורות וניצחונות -  מוּכָּרים ממקומות שונים בעולם,
   ומעידים על כך, שבתרבויות מסוימות הניצחון במלחמה נחשב לערך עליון. המסקנה המעשית הייתה שאם הניצחון במלחמה הוא ערך -
   מתבקש ליזום מלחמות, כדי שאפשר יהיה לנצח. וזו הייתה התפיסה הערכית שעמדה ביסוד מסעי הכיבושים של האימפריות הגדולות.
   היהדות אינה מייחסת לניצחון צבאי חשיבות של ערך. אם אין ברירה, ואם צריך להילחם - הניצחון הוא אמצעי הכרחי כדי לשרוד,
   אבל אמצעי בלבד.      

   בחג החנוכה אנו קוראים בהפטרה מדברי הנביא זכריה, אשר חי והתנבא לפני אלפיים ושש מאות שנים.
   בחזונו נגלה אליו מלאך והראה לו בתמונה את סמל מדינת ישראל הציונית בת זמננו. 
   מהי משמעות החזון? שואל הנביא, והמלאך מפרש:

   חג הנס?
   למרות שהתפילה המרכזית של חנוכה היא תפילת  הודיה  'על הַנִּסִּים' - חג החנוכה אינו חג הנס.
   גם הנס הוא אמצעי. על פי תפיסת האדם המאמין, הנס הוא אמצעי בידי אלוהים להביא להתגברות האור על החושך.

   חג החנוכה חוגג את חירות הרוח
   רוח ישראל בחרה באל אחד המייצג את ערכי המוסר, החירות ואהבת האדם,
   והעדיפה אותו על פני אלים רבים - טובים ורעים, מוגבלים ושרירותיים כבני אדם.
   חג החנוכה חוגג את הנאמנות לאל אשר ברא את האדם בצלמו,
   ואת אי הכניעה לאלים, שנבראו בצלם האדם שברא אותם.

   האור כשלעצמו – לפעמים הוא טוב לפעמים אינו טוב: לפעמים הוא נעים ולפעמים מסנוור. לפעמים פוקח עיניים, ולפעמים מבליט את הכיעור.
   לפעמים מאיר את יומנו ולפעמים מפריע לנו לנוח.
   גם החושך כשלעצמו – פעמים שהוא רע לנו – מחשיך את דרכנו, מסכן ומפחיד אותנו,  
   ופעמים שהוא טוב ודרוש לנו למנוחה, לריכוז, לצמיחה נפשית ורוחנית.
   אבל כסמלים – האור והחושך מתפלגים בצורה ברורה:
   האור מסמל  את השמחה - "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר"  (אסתר ח' טז)
                     את האמת והצדק  - האמת יצאה לאור. הצדק יצא לאור.
                     את התקווה - האור בקצה המנהרה.
                    את החוכמה -  "יֵשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת, כְּיִתְרוֹן הָאוֹר מִן הָחֹשֶׁךְ"     (קהלת ב' 13)
   האור מסמל את הזיכרון (נר-זיכרון), והחושך - בחילוף אותיות - הוא שכחה.
   האור מסמל את הצדיקים:     
   אמר רב ינאי:  
             מתחילת בריאתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא מעשיהם של צדיקים ומעשיהם  של רשעים:
            "והארץ הייתה תוהו" – אלו מעשיהם של רשעים.
            "ויאמר אלוהים יהי אור" – אלו מעשיהם של צדיקים.
            "ויבדל אלוהים בין האור ובין החושך" – בין מעשיהם של צדיקים למעשיהם של רשעים.
            "ויקרא אלוהים לאור יום" – אלו מעשיהם של צדיקים.
           "ולחושך קרא לילה" – אלו מעשיהם של רשעים.                                  (בראשית רבה ג' י)

   תפילת 'על הנסים' של חנוכה מתארת את עם ישראל מכאן ואת מלכות אנטיוכוס מכאן בצבעי שחור לבן -
   כניגוד קיצוני של אור וחושך - של טוב ורע :

   האור מסמל את החירות ואת השלום את החיים ואת האהבה.
   התורה היא אורה, ההשכלה - נאורות,  התבונה - הארה. 
   "השבת - נרותיה הם כבודה" (ילקוט שמעוני,  בהעלותך).
   נשמת האדם היא "נר ה'" (משלי ו' כג). 
   וביום העצמאות מסמל אור המשואות את עצמאותנו הלאומית ואת תרומתם של אזרחי המדינה לכלל ישראל.

   אורם של נרות החנוכה חייב להישאר אור סמלי בלבד, ולא אור קונקרטי-שימושי.
   ועל כן אנו מתחייבים בעת הדלקת הנרות במילים אלה:
                              הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ קֹדֶשׁ הֵם, וְאֵין לָנוּ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֵם, אֶלָּא לִרְאוֹתָם בִּלְבָד.

  חז"ל הגדירו את הגבורה כשליטה עצמית וכהתגברות על יצרים:   
                 "איזהו גיבור? – שאלו,
                 והשיבו: הכובש את יצרו!"ׁ  (פרקי אבות ד' א)

שאלות לדיון:

• האם גבורתו של יהודה המקבי עומדת בהגדרת חז"ל הנ"ל?
• מהו ההיפך מ'גבורה'?  מהו ההיפך מ'חולשה'?   מהו ההיפך מ'פחדנות'?
• האם כל 'אמיץ' הוא גם גיבור?

   הניצחון, כשלעצמו, אינו מעיד על גבורה. כאשר החזק תוקף את החלש ומנצח אותו, אין הוא כובש את יצריו, כי אם להפך - הוא נכנע למניעיו היצריים.
   אבל כאשר המעטים נאלצים להילחם על נפשם ועל אמונתם כנגד הרבים - טבעי ואנושי לפחד. הפחד הוא יצר מיצרי הקיום.
   גם הרעב והעייפות (הצורך לנוח) הם יצרים. יהודה ולוחמיו גברו על יצרי הפחד, הרעב והרפיון - ובזה גבורתם.
   "מן השמיים באה הגבורה" – אומר יהודה לאנשיו. אין זו גבורה ניסית שיורדת מן השמיים, כי אם כוח נפשי, שמקורו בדבקות בערכים העליונים:
   "הם באים אלינו בגאווה רבה ובזדון, ואנו נלחמים בעד נפשנו ותורתנו".

 

                     על הגבורה

 מאת: יצחק שדה - מתוך 'שבילי גבורה'
   (יצחק שדה היה מנהיג צבאי ואיש רוח כאחת. הוא הנהיג את הפלמ"ח בתקופה שקדמה להקמת המדינה):

   "... היסוד שבגבורה אינו האומץ, אלא הנכונות להקרבה עצמית.
   לאומץ שבגבורה יכול להגיע גם האיש המפחד אם חזקה בו נכונות ההקרבה.
   הפחד הוא מעצור, והאיש הנכון יתגבר גם על המעצור הזה.
   הגבורה אינה מושג צבאי. כל מקום שאתה מוצא בו הקרבה, גם גבורה תמצא שם.
   אדם ההולך לערוך תצפיות מטראולוגיות על אי בודד, באזור של חשיכה ושלגים, גיבור הוא,
   ודרכו קשה פי כמה מדרכו של איש היוצא להסתכנות חד-פעמית.
   הרופא המטפל בחולים במחלה מדבקת המסכנת אותו, גיבור הוא.
   גיבור הוא גם המתיישב החלוץ, גם איש הרוח החי למען רעיונו ומפעל חייו.

   גבורה האמיתית מתגלה גם בחולין של יום יום. 
   אנו רגילים לייחס את מושג הגבורה לצבאיות, מסיבה מובנת:
   מהלוחם נדרשת הסכמה מראש להקרבה מקסימאלית, להקרבת החיים. 
   אך אין זו הדרך היחידה  - - -
   הגבורה, כמו כל כשרון, אינה רכוש פרטי. היא סגולה המעשירה את הכלל - - -
   לא הפחדנות היא היפוכה של הגבורה, אלא האנוכיות. האיש האנוכי יכול להיות אמיץ, אבל גיבור לא יהיה.
   אין גבורה בבריונות, אף לא בנועז ביותר. הגבורה היא קודם כל מידה מוסרית.

                         מעשיות חסידים על גילוי האור באורח החיים

   פעם אחת נפלה קטטה בין אשתו של רבי זאב וולף מזבארין ובין המשרתת שלה.
   בעלת הבית האשימה את המשרתת בשבירת כלי, ודרשה ממנה לשלם את הנזק.
   המשרתת הכחישה את האשמה וסירבה לשלם.
   הריב נמשך, עד שהחליטה האישה לתבוע את המשרתת שלה לדין תורה.
   משראה רבי זאב שהיא מחליפה את בגדיה ועומדת לילך אל הרב, הלך ולבש אף הוא בגדים נאים.
   שאלה אותו אשתו: "למה אתה עושה כך?",
   השיב רבי זאב: "גם אני רוצה לילך אל הרב".
   התנגדה אשתו, ואמרה: "אין הדבר יאה לך, שהרי אני עצמי אדע להציע את טענותיי בבית הדין".
   "את בוודאי תדעי" - השיב הצדיק - "אבל אותה יתומה מסכנה, המשרתת שלך, היא לא תדע להציע את טענותיה.
   על כן אני מבקש להיות לה למליץ, כי אין לה מי שיריב את ריבה".                                (מתוך: 'אור הגנוז' - מעשיות חסידים שאסף מרטין בובר)

   רבי פנחס מקוריץ אמר לחסיד אחד: "מי שרוצה להדריך את בני ביתו בדרך הישר, אסור לו לכעוס עליהם.
   כי על ידי הכעס מטמא האדם לא את עצמו בלבד, אלא גם את נשמתם של אלה שהוא כועס עליהם        (מתוך: 'אור הגנוז')

   גם בימים אלה - ימים קודרים של אלימות בינינו לבין שכנינו ובינינו לבין עצמנו, ימים של חרפת אבטלה מוכת עוני,
   ושל חרפת בטלה והשחתת מידות, ימים אפלים של גברים נשים וטף מוכי סמים ומוכי בערות -
   גם היום מתגלה האור הגנוז באורח חייהם של אנשים פשוטים, החיים בינינו ועושים מעשים של חסד ושל אהבת אדם:
   אוספים אל ביתם חייל בודד, משקמים אסירים, מלווים עולים חדשים במבוכי הביורוקרטיה, מתנדבים לתמוך ולעזור בכל מקום שיש בו מצוקה -
   מעשים אלה הם בבחינת נקודות אור בחיינו, המאירות לנו את האפלה.

   האור הראשון, אור שבעת הימים, הועב על ידי מעשיהם המקולקלים של בני אדם, ונגנז על ידי הקדוש ברוך הוא.
   אך הוא שב ומתגלה בכל פעם מחדש:
   בהשכלה ובמחקר לקידום האדם, בלימוד תורה, באורח חיים של צדק, ביושר, בניקיון כפיים, בהתחשבות בזולת, באמפתיה,
   מעשים טובים שעושים אנשים איש עם רעהו, בעשייה החלוצית של גאולת העם והמולדת, ובעשייה למען השלום והאחווה בין בני האדם.

            שרים:    אנו נושאים לפידים     
                        מילים: אהרון זאב    לחן: מרדכי זעירא

            שרים:     באנו חושך לגרש   
          מלים: שרה לוי-תנאי     לחן:   עמנואל עמירן                

     בְּיָדֵינוּ אוֹר וָאֵשׁ.

     כָּל אֶחָד הוּא אוֹר קָטָן,

     וְכֻלָּנוּ - אוֹר אֵיתָן.

     סוּרָה חֹשֶךְ! הָלְאָה שְׁחוֹר!

     סוּרָה מִפְּנֵי הָאוֹר!

          איך מגרשים את החושך?

• אפשר להתמודד אתו ברקיעת רגליים תקיפה, טעונת איבה ואיום, כמו בשיר הילדים  שהושר.

• אפשר לתקוף את עושה הרע בדרך כוחנית ולחסלו פיזית, כמעשהו של מתתיהו, ששחט  יהודי אשר קרב לזבוח על הבמה במודיעין.

• אַךְ אפשר לגרש את החושך באמצעות הַגְבָּרַת האור, וּלְהָבִיס את הרֶשַׁע על ידי חיזוק הטוב:

                                            "לא יהיה ניצחון של האור על החושך, כל עוד לא נעמוד על
                                      האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך יש להגביר את האור."          אהרון דוד גורדון            

                                                                                                                                                                                        

   בשכונתו של  רבי מאיר היו בריונים, והיו מצערים אותו הרבה.
   התפלל עליהם רבי מאיר שימותו.
   אמרה לו ברוריה אשתו:
   מה דעתך? משום שנאמר: "יִתַּמּו חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ"    (תהלים ק"ד לה)
   וכי כתוב "חוֹטְאִים"? "חַטָּאִים" כתוב.
   ועוד השפל לסוף המקרא: "וּרְשָעִים עוֹד אֵינָם" ׁ(שם, שם)
   כיוון שֶיִתַּמוּ חַטָּאִים - הרי - וּרְשָעִים עוּד אֵינָם.
   אֶלא, בַּקֵּש עליהם רחמים שיחזרו בתשובה.
   ביקש עליהם רחמים, וחזרו בתשובה.                 (ברכות דף י' עמ' א)

   מצוות חנוכה - נר איש וביתו.
   בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך - פוחת והולך.
   ובית הלל אומרים:  יום ראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך.    (שבת כ' עמ' ב)
   ומדוע "מוסיף והולך"?  משום ש"מעלין בקודש ואין מורידין"  (יומא א' עמ' ב).     

ששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש